ספטמבר 23rd, 2017 by גידי אורשר

הרעמים והברקים שעטפו בהמון רב את "פוקסטרוט" בצל חגיגת ה"אופיר" השכיחו כי כשבוע קודם עלה למסך סרט ישראלי חדש אחר, "געגוע". הביקורת התעכבה גם משום שלא רציתי להשפיע, לכאן או לכאן על ההצבעה של חברי האקדמיה, אבל עכשיו – הכל מאחורינו. להלן סרט מסע אישי של אב בעקבות הבן שלא הכיר, שיטוט בין הריאליסטי למטפיסי שהופך בסוף להגזמה די פראית. 7 בסולם אורשר.

לשבי גביזון יש מקום של כבוד בקולנוע הישראלי, לא רק בגלל העבודות הקודמות שלו – ספורות אמנם, אלא גם בגלל השפה הקולנועית שפיתח ותרומתו הקיומית לתרבות הקולנוע והפצתה. אהבתי מאוד את "שורו" שלו, סרט שחצה לראשונה ימי מלחמה במחוזותינו והוכיח הצלחה מסחרית ואמנותית בתרומה ובהשפעה על כיוונים נראטיבים וצורניים של קולנוע מתהווה, את "חולה אהבה משיכון ג'" ששינה כיוון והציג את ישראל השלישית בקולנוע, "את הסודות של נינה" שהגביר את הנוכחות המטפיסית שכבר שרתה בסרטיו הקודמים בסביבה ריאליסטית. יש לגביזון עיין נפלאה לגילוף דמויות, אוזן נהדרת לשימור פניני שפה והרבה, טיפה של מורבידיות והומניות מהולה בהומור, גם הומור שחור.

עם הרבה תקוות באתי לסרט והאמת – זה החזיק עד המחצית. התערובת של כל החומרים הטובים מהסרטים הקודמים הלכה עם התקדמותו של "געגוע" ונמהלה ביותר מידי המצאות ונסיונות למציאת חן. הותכו כאן חומרים מן הטרוף הסוריאליסטי הקטן של ביל פורסיית הסקוטי, השפעות ויזואליות בולטות של אלמודובר ו-ודי אלן שמוסיפות נופך קסום אמנם לרגעים ייחודיים, אבל מתפוצצים עם החלטה אירונית-צינית לקראת שיאו של הסרט שמחרבים את הקסם.

הסיפור, על אב יוצא לברר פרטים על זהותו בן שזה מקרוב נודע לו על קיומו, הלך ונעשה יותר ויותר מתחכם, הזוי ואפילו דוחה, בודאי בלתי אמין גם במסגרת הבדיונית שבה כורך גביזון את הסיפור שלו. שי אביבי הוא תעשין אמיד, מיזנטרופ ומתבודד תל אביבי שמקבל מזוגתו לשעבר הודעה מפתיעה – הוא אבא לילד נפלא שגדל וצמח ללא ידיעתו, רחוק מהעיין והלב בעכו. ההלם גורם לו לצאת לצפון כדי לנסות ולהכיר את הבן ואת הסביבה בה חי וכך, במסע אישי שהוא עורך לתוך הביוגרפיה של הבן, הוא מגיע לבית הספר של הילד, פוגש את המנהל, את המורה, תלמידים שלמדו איתו, את חברתו שבביתה חי בשנים האחרונות ועוד דמויות שהיו חלק מהביוגרפיה שלו. האב לומד על הצדדים המרובים של אשיותו של הבן ומנסה למלא את החלל שלא ידע על קיומו.

גביזון משרטט כאן את הפריפריה כמרכז עם דמויות שאין להן שום עכבה באשר לסביבה האנושית, חברתית ותרבותית בה הם חיים, דמויות שבוחנות את הזר שהגיע מבחוץ להסתובב בניהן בגובה העיניים, עם סימני השאלה ועם הטחת האשמה. כך יחסיו עם המורה שהבן היה מאוהב בה, עם חבריו וחברותיו של הבן, כך עם אב שכול אותו הוא פוגש בבית הקברות, עם הורי החברה הצעירה של הילד וכך כמובן גם עם אם בנו ובעלה הנוכחי.

נכן שיש כאן חשבון נפש, נסיון לזכות בגאולה אישית, אובססיה לסגירת מעגל פסיכולוגי, הזדכות מאשמה, אבל נראה שהצד האנושי של הסרט נמס אל תוך מהלכו ההזוי. חלק גדול מאוירת הסרט עמוסה על כתפיו של אביבי המטלטל עצמו בין שתי האופציות המתנגשות הקומית והטראגית. יש בו פקחות, יש אטימות. יש בו אירוניה ויש בו תמימות ואמביוולנטיות זאת, אותה הוא מביא מחוץ לקולנוע מגבירה את תחושת הטשטוש של הסרט. הציון לשבח היחיד כאן מוענק לאסי לוי, שחקנית נהדרת שמצליחה לשמור על כבוד עצמי, גם לה וגם לדמות אותה היא מגלמת.

"געגוע" – 7 בסולם אורשר

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , ,

ספטמבר 8th, 2016 by גידי אורשר

את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קאן, ראיתי ונדלקתי. אח"כ הוא זכה בפסטיבל ירושלים והוא מועמד לכמה וכמה פרסים בטקס ה"אופיר" המתקרב. תעשו לעצמכם טובה ותלכו לראות את הסרט הזה. למי שהיו טענות לקולנוע הישראלי שימחק אותם מיד. הביקורת שכתבתי אז טובה גם היום. כמעט לא נגענו. 9 בסולם אורשר.

"החדשות הטובות באו קודם, "שבוע ויום" סרטו הנפלא של אסף פולונסקי גלש לים סוער של מחיאות כפיים נלהבות והרבה דמעות של אושר וסיפוק מטעם קבוצת היוצרים והשחקנים שבאו הנה ולא האמינו לכמות האהבה שעטפה אותם. המסגרת מחמירת הסבר של "השבוע של המבקרים", מסגרת להקרנות של סרטים שנאספים בפינצטה ע"י מבקרים בכירים בצרפת מכל העולם (היתה פלטפורמה מכובדת מאוד לבכורה עולמית של סרט הביכורים המלוטש והמרגש שמציע מבט אמין וחודר אל הרגעים הקשים שבין אבל לחזרה לשיגרה.

כעם שמכיר מקרוב מעברים כאלה בין דמע לצחוק, בין כאב לשמחה – אנחנו עוברים מהר לסדר היום גם לאחר ה"שבעה". אבל מה קורה לאבלים ? איך הם עוברים ממצב צבירה אחד שבו הם עטופים עד לעייפה במבקרים ומנחמים, עסוקים בהאבסה מתישה ובמיחזור זכרונות על יקרים שאינם, אל היום שאחרי. היום שבו חוזרים הביתה מבית הקברות ופתאום הם לבד. מתמודדים, אישית בודדת מול הריקנות הכפולה שניחתת עליהם.

"שבוע ויום" מדבר על היום שאחרי. יום השיבה הכפויה לסדר היום המוכר, שיבה מגומגמת, רפויה, מבקשת לדחות את הקץ. אבל בניגוד למצופה, פולונסקי לא הופך את סרטו לשלולית של רגש ורחמים עצמיים ולמרות שמדובר כאן באבלו של זוג בגיל העמידה על בנם שנפטר ממחלה קשה, כאב שכאילו אין קשה ממנו של הורה על פרי ביטנו. המבט על המוות כאן הוא מפוקח כחיים עצמם, לעיתים אפילו די משעשע. העולם ממשיך במהלכו, ועל פרצי הכאב עוד ימים יגידו.

מותו של בנם לא היה פתאומי עבור אייל וויקי. המחלה הארורה עשתה אותם בני בית לתקופת מה בהוספיס בו סיים את חייו, ושכנים לכמה מהדיירים בכוח של המוסד. היה להם זמן להתרגל למצב וגם השבוע עמוס המבקרים סחט את שאריות האנרגיה. ועכשיו, בתחילת הסרט הם נשארים לבדם, זה מול זאת וצריכים לאסוף את השברים כדי לבנות לפחות את היום שאחרי.

פולונסקי, בתסריט כתוב היטב, מהוקצע ומשופשף שנבנה גם במהלך "חממת סם שפיגל לקולנוע  בינלאומי –ירושלים" (דבר הספונסר) מצליח לנטוע את הדמויות שלו בתווך ישראלי מאוד, של בורגנות מסודרת שיש בה את המתוק והמריר של הצבריות המופגנת. עוקצנות ועדינות, תקיפות ושברירות מנוערים-מעורבבים במבחנה האנושית שלו לשלמות כל כך מוכרת, מעוררת סימפטיה – אולי רבה מידי לדמויות ולתהליכים שהם עוברים. אין כאן עלילה, יש אפיזודות, רגעים, שרטוט של תמונת מצב אופיינית כל כך, ולכן גם מדוייקת ואולי מתחנפת במידה, עשויה כדי שיאהבו אותה וילכו ממנה הביתה עם חיוך.

והכל נבנה בעזרת אנסמבל שחקנים נפלא : יבגניה דודינה, שי אביבי ותומר קפון הצעיר משלימים את התמונה, כל אחד והזוית המיוחדת שלו. אביבי עם הציניות השקטה, המקבלת בהכנעה את הדין, גם של עולה של אשתו. דודינה שדמעה אחת שלה ששוטפת את סכרי הרגש שהיא מטילה על עצמה, שווה נהרות של בכי מלודרמטי אצל אחרות במקרים דומים והליצנות הקלילה והחביבה של קפון, עם יכולת פיסית מרשימה. גם האחרים, שבאים לרגע המשלימים את התמונה –  אורי גבריאל, שרון אלכסנדר, כרמית מסילתי ואלונה שאולוף תורמים להצלחה.

אני בטוח ש"שבוע ויום" יהיה להיט בארץ משום שבממזריות החביבה שלו הוא יודע ללכוד את החיבה של הקהל ולהפוך לתמונה מייצגת כמעט. הוא אינטליגנטי, זורם, אמין ולמרות הנושא הכואב, אפילו משעשע. ואם היוצרים עשו אל כל זה בשיוף מודגש, תהה זאת ההענות שלכם שתהיה לו הד."

"שבוע ויום" – 9 בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , , , , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: