נובמבר 10th, 2017 by גידי אורשר

כמה נעים ומעורר גאווה לפגוש שם של יוצר חדש שמרווה את עולם הקולנוע שלנו בסרט עלילתי ראשון שלו שהוא לא רק פנינה צנועה ומרגשת כשלעצמה, אלא גם אחד הסרטים שמרימים את רף האיכות של התוצרת המקומית בשנה מעניינת זאת. ואכן, האסופה המרתקת של סרטים שלא כולם נחשפו עדיין לקהל הצופים בארץ כללה בתחרות ה"אופיר" לפחות שישה סרטים מצויינים שהציעו תמונה מגוונת ומרתקת של עשיה קולנועית המשקפת חוויות קיום מורכבות כשלנו.

כזה הוא "פיגומים", סרט הביכורים של מתן יאיר שמוכיח שכדי לכתוב ולביים סרט ראשון שיהיה גם בוגר, משכנע, מרגש וסימפטי כל כך יש צורך בבסיס תרבותי ואנושי רחב – ומתן יאיר אכן מציע את כל אלה. האינטליגנציה והיכולת של במאי, הכרת החומרים בהם הוא עוסק והדרך שבה הוא מניח אותם על המסך מוכיחה שיאיר נע היטב בסביבות מוכרות – וזה ניכר בביטחון שלו ושל הניהול המדוייק של דמויותיו.

"פיגומים" ולידו "מוטלים בספק" של אלירן אליה (סרט שיראה גם הוא מסך בקרוב) מקבע את מבטנו מבלי יכולת להסיטו מחייהם של הנערים החיים בשולי החברה, אלה שסכנת הנשירה מהקונצנזוס וההשגיות היא סכנה מוחשית מאוד לגביהם. גם יאיר וגם אליה מצליחים להעלות את הסיפורים שלהם בדרך מרתקת, אמפטית שמציעה לצופים אפשרות לחדור לעולם אחר ולראות את המציאות מנקודת המבט הכואבת של בני הנוער הללו במצוקה, מציאות שנראית לאחרים אולי אלימה ודוחה. אך בעוד ש"מוטלים בספק" מתרכז בעיקר בחבורה כזאת וביחסים המתפתחים בינה ובין מדריך שהוטל עליו לעבוד איתם כעונש והוא מצליח למרות הציניות הראשונית למצוא את היופי שלהם, "פיגומים" הוא בעיקר קונצ'רטו לחיים של צעיר אחד שאיתו אנו עושים כברת דרך מרנינת לב ופותחת עורקים.

זהו סיפורו של אשר לקס,  נער צעיר בשולי מערכת החינוך, בנו של בעל חברה העוסקת בהקמת פיגומים לצד בתים נבנים שנקרע בין הרצון שלו להתבגר כמו צעירים נורמטיביים אחרים בני גילו, ללמוד ולסיים אפילו בקושי את הבגרויות שלו, לבין הצורך המוכתב ע"י האב לרשת אותו בניהול ובעבודה בחברה המשפחתית הקטנה.  אשר לומד בכיתה  מיוחדת של טעוני טיפוח לצד נערים ונערות כמוהו שיכולת הריכוז שלהם נמוכה והפיוזים החברתיים שלהם קצרים, התנהלות ההופכת אותם לחריגים, דחויים ובלתי רצויים בבית הספר.

אחד העוגנים שלו למוסד החינוכי הוא המחנך של הכיתה והמורה לספרות והיסטוריה שמבין את הצרכים המיוחדים של התלמידים שלו ויודע למצוא נתיבות לליבותיהם, לדבר בשפתם, להכיר את יכולותיהם, לעודד אותם וליצור עימם קשר רגשי ואנושי. המורה מתקרב לאשר ויודע לתמוך בו ולשכנע אותו בחשיבות הלימודים ועומד אל מול האב המנסה בכל כוחו, וגם באלימות להרחיק את אשר מהספרים ולהחזירו לעולם של עבודה פיסית מסוכנת. אבל גם למורה יש בעיות אישיות, פרטיות והקשר לא יכול להמשך לעד.

הסרט שאותו מרכיב יאיר ברגישות רבה עוסק בחסך, בעיקר בחסך שנגרם בשל היחסים השבורים בין אב לבנו. זה בא לידי ביטוי במתחים הבלתי פוסקים בין אשר לאביו, בהשלכות החסך המכתיבות את גורלו של המורה וגם בנסיון למלא בתוכן את היחסים שבין אשר למורה. משולש לוהט של קשרים נרקמים ונפרמים, חסרים וכואבים. האב יודע שהלימודים יוציאו את הבן ממעגל הניוון, אולם הצורך האכזרי של הקיום והפרנסה גורם לו להקשיח את ליבו, לפחות מהחזה החוצה. הוא משוכנע שהביטחון הכלכלי חשוב  מההשכלה המיותרת לדעתו.

עננת היחסים עם האב שלו עצמו, הרובצת מעל המורה מקשה גם עליו לקבל את האחריות של אב לבן שלו עצמו וחוסר הביטחון הנוראי הזה קורע אותו. היחסים עם אשר הם סוג של פיצוי לרגע, אבל כשאלה עולים על שרטון, ההדרדרות לטרגדיה היא מהירה. זהו גם החסך של הבנה מטעם הממסד החינוכי השמרני שמתקשה לקבל את המוזרויות של הנערים הללו ומתייחס אליהם בשטחיות, בניכור ובהתנשאות שכולה חוסר הבנה ואולי גם חוסר רצון בהבנה.

מתן יאיר מגיע לסביבת עבודה זאת כשהוא מכיר את הסיטואציה בגוף ראשון. גם הוא מורה בתיכון שהתמחה בקהילות של נוער שבור ודחוי וגם הוא סוחב איתו "כאב ראש" ביחסים עם אב, יחסים להם נתן ביטוי בסרט תעודי שעשה. הוא מכיר קולנוע היטב ובגילו, 40 הוא נושא מטען לא קטן של נסיון והבחנה. את התמונה המוצלחת משלים ליהוק גאוני ששם בתפקיד הראשי את אשר לקס עצמו, פנים חדשות ורעננות בקולנוע שלנו, בעצמו נון אקטור ואיש פיגומים שמביא לסרט טונות של אמינות, יכולת חייתית מולדת וסימפטיה של מי שעבר בעצמו חיים דומים.

גם הצוות התומך, עמי סמולרצ'יק בתפקיד המורה ויעקב כהן בתפקיד המסובך רב הפנים של האב נפלאים, מרגשים ורבי הבעה. כל אלה עם צילום רגיש ועריכה נכונה וקצבית בשילוב מוצלח של ריאליזם חברתי צורב שטבול ברגעים רבים של פיוט מטיסים את הסרט הישר ללבבות הצופים ומשם לנשמתם.

"פיגומים" – 9 בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: