אוגוסט 30th, 2016 by גידי אורשר

עוד שיבוט של מרביצן עתיר כוח, מוטיבציה ופעלולים שנמשך באל כורחינו לסרט שני בסדרה של פעולה בלי הרבה סיפור, פתולי עלילה או הגיון תסריטי. למי איכפת , העיקר שלג'ייסון סטיית'האם יש עבודה אצל הישראלים לשעבר של הוליווד. 6 בסולם אורשר

הז'לובים, מסתבר לא מתים. הם מתחלפים, לפחות בסרטים של מפיקים ישראלים שמנסים להצליח בהוליווד. ואם אי אפשר לתפוס אותם בדרך למעלה – האחיזה וודאית בדרך למטה. גולן(ז"ל)-גלובוס עשו את זה עד כלות  ב"קנון" שלהם עם צ'אק נוריס, ז'אן קלוד ונדאם, סילבסטר סטלון בין השאר ויורשיהם אבי לרנר ובועז דוידזון עושים את זה עכשיו עם ג'ייסון סטיית'האם, לא רק ולא בפעם הראשונה.

המסגרות לסיפורי בלט האלימות הללו הם סרטי פעולה שאינם מציעים לצופיהם זמן לנשום בין רגע אקשן אחד לשני על גיבורי-על שגיבי שרירים שהולכים אל מול כל הקופה ומה שיוצא ממנה – בעיקר שורות שורות של ז'לובים אלימים אחרים, אבל פחות מתוחכמים ומצויידים בכמות דלה יותר של אמפטיה מצד התסריטאים (כן, יש כאלה גם בסרטים הללו) והמפיקים. אולי יום אחד גם מי משורות הנופלים בשקיקה יהיה זה שידו תהיה על העליונה וגם הוא יזכה לתהילת הז'לוב. מה שנקרא – אולי יום אחד בני, כל זה יהיה שלך.

את סטיית'האם האנגלי הם מעסיקים כבר בפעם השניה בתפקיד ארתור בישופ, המחסל הכל יכול (והכל אומר – הכל וכולם) שרוצה להגיע בשלום לפנסיה, אבל אבירי הרוע לא מניחים לו ודורשים את שרותיו. בעולם הזה לא אומרים לא, וכך למרות שהוא מנסה להתחמק והחברה החדשה שלו ג'סיקה אלבה שעובדת עם ילדים באפריקה נחטפת כבת ערובה כהבטחה לביצועים מצויינים של המחסל, הוא לוקח את רשימת המכולת – שלושה אנשים בלבד ויוצא לדרך. הבעיה שלו היא שכל אחד מהם נמצא במקום שכוח אל אחר, מוקף ומוגן ובישופ שלנו צריך לגייס את כוחותיו ולבצע.

נשאלת רק השאלה – אם הוא מגיע לבית סוהר נידח במלזיה, לפנטהאוז שחקים מוגן באוסטרליה או מחנה צבאי סגור בבולגריה (טומי לי ג'ונס וחבל) וסוגר שם את חובותיו, מדוע הוא לא יכול לקריין המרושע  הסוחט אותו ולאנשיו ומדוע הוא לפחות לא מנסה. לאלוהי השרירטרון הזה ודניס גאנסל הבמאי פתרונים.

להלן עוד נסיון ל"קרבון קופי" של סדרת ג'יימס בונד ודומותיה המבוצע במערכת העתקה שאין בה מספיק דיו והיא דוהה עוד לפני שמגלגלים אותה לפתיחה. מקומות אקסוטיים, בחורות בלבוש מינימאלי, גברים מסוקסים, הרבה פיצוצים ואפקטים של פעלולים על הקצה שעובדים בעיקר על שאריות האדרנלין של הצופים הלא מנוסים (יש כאלה היום במתקפת הסרטים המשובטים מהסוג הזה בקולנוע ובטלויזיה ?)  וג'ייסון סטיית'האם אנגלי לא מגולח אחד שמלחש בצרידות לאורכו של כל הסרט ומשתדל, מאוד, גם לא לחייך.

האם יהיה גם "המכונאי 3 " ?  לא יודע, אבל כל עוד יש קהל ויש מפיקים ישראלים לשעבר בהוליווד, הכל יכול לקראת…

"המכונאי 2: התחיה" – 6 בסולם אורשר.

Mechanic Resurrection

 

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , , ,

אוגוסט 3rd, 2016 by גידי אורשר

סרט חמישי בסדרת "ג'ייסון בורן", שוב עם מאט דמון ופול גרינגראס מוכיח שהסדרה בנחיתה לא נעימה. סוכן חשאי נרדף במעבר הכרתי – מחיפוש זהות וזכרון לנקמה ברוצח האב, ממלחמה במנהל המושחת של ה CIA למלחמה בגיל המתקדם, כלי רכב הרוסים במסע אקשן שנסמך בעיקר על עריכה היסטרית וצילום מלנכולי באור נמוך, מסר מאיים על עתיד הפרטיות בעולם ההופך חשוף לחלוטין ושחקנים שאין להם בשר לדמויות שאבלוניות. אבל המעריצים יבואו.

My name is Jason Bourne. You killed my father, prepare to die !

נדמה לי שמאז המרדף הסופי ב"האחים בלוז" של ג'ון לאנדיס שהיה נהג פעלולים חובב בעצמו לא נרצחו באופן פוטוגני ואלים כל כך הרבה כלי רכב כמו בהמשך מספר 4 לסדרת סרטי "ג'ייסון בורן" – "זהות כפולה" 2002, "זהות במלכודת" 2004, "זהות אבודה" 2007 ועכשיו "ג'ייסון בורן", רובם (להוציא הסרט הראשון שביים דאג ליימן) של הבמאי פול גרינגראס והכוכב בתפקיד הראשי מאט דמון. הטבח גדול מזה המתרחש אפילו בסרטי האסונות והאפוקליפה החייזריים המתקיפים אותנו מידי קייץ ואפילו מפרקי האקשן של סרטי ג'יימס בונד רוויי התקציב והפעילות, המקבילות של הסדרה המתפתחת הזאת.

ההשוואה מתבקשת : לא רק שמדובר בסוכן חשאי שפועל מחוץ למסגרת. לא רק שראשי התיבות של השמות זהים – JB, לא רק שההיסטוריה המתפתחת דומה – אמנם שון קונרי זנח את הסדרה אחרי חמישה סרטים וחזר אליה לעוד אחר אחרי אפיזודה מגוחכת עם ג'ורג' לאזנבי ודמון עזב אחרי שלושה וחזר אחרי אפיזודה דומה עם ג'רמי רנר, גם האוירה האפלה, שאלות של זהות וזכרון ונקמה במחסלי דמות הורית – כל אלה הופכים את הסדרה הארוכה בקולנוע עם זאת המתפתחת כאן, לסדרות-אחיות.

כמו באומנות קונספטואלית שבה הרעיון חשוב יותר מהיצירה המוגשת, כך גם באמנות האקשן הקונספטואלי המופגן כאן, יש בתאוריות ובקישורים של הסרט לעולם קולנוע הפעולה ובייחוד עולם הסוכנים החשאיים בקולנוע הרבה יותר ממה שמגישים לנו כאן גרינגארס-דמון ואנשיהם על המסך. הנושא של הזהות – מי אני, מה אני הולך ומטשטש עד כלא היה בכלל, נושא הזכרון תופס את מקומו ופורץ ועולה עיניין הנקמה. אבל בלי להכיר את הפרקים הקודמים, ואולי גם את הספר במקור של רוברט לדלום חלק גדול מהצופים יבואו הנה בגלל דמון ששומר על מבנה גוף שרירי מעורר קנאה בגילו המתקדם במהירות ובעיקר בשביל האקשן.

ומילה טובה על זה. גם כאן, בניגוד להמון סרטי קייץ האקשן הוא אנושי. כלומר הגיבורים הם בני אדם שנאבקים זה בזה, האמוציות אנושיות, היכולות מוגבלות לכוח השרירים המאומנים של בשר ודם ורק העריכה ההיסטרית, המהירה מאוד מגבירה את הקצב האנושי. נכון, גם כאן השימוש בעזרי ה CGI לא מצומצם, אבל נדמה שבתחרות בין האדם למכונה, הראשון מנצח. וטורי המכוניות והאופנועים שנשארו מאחור, רק יכולים להעיד על כך היטב.

ג'ייסון בורן עצמו נמצא כאן על פרשת דרכים וחייב להחליט לאן ילך. האם הוא נשאר סוכן צללים, האם יחזור הביתה לסוכנות הביון שניצלה אותו ורדפה אחריו לחסלו, בהתחלף המנהלים או שפשוט יפרוש ויעלם לכולם מהעיניים לעיסוקים פרטיים, כמו תחרויות אגרוף, כמו שהוא עושה בתחילת הסרט. זאת גם החלטה של מפיקי הסרט שאני מניח דנים בה עכשיו עם השחקן הראשי שהוא או-טו-טו בן חמישים.

למי שמאוד רוצה לדעת על מה הפרק הנוכחי – בורן מנסה לגלות, בעזרת אשת מחשבים ידידותית מי היה אביו ומנסה לרענן את זכרונו בתמונה מטושטשת שנחרטה במוחו ביום בו נהרג האיש. מנהל סוכנות הביון מנסה לאתר אותו בעזרת רשת לווינים ואינטרנט עולמית המאיימת על הפרטיות האישית – גלובלית ונעזר בסוכנת קרייריסטית ומחסל שעושה בשבילו את העבודה כבר שנים. בורן נזכר לבסוף ויוצא לקרב האחרון. ובדרך נשרכת אותה שיירה ארוכה של כלי רכב הרוסים.

בסיכומו של דבר מה שיש כאן זה אקשן. הרבה, מהר, יקר, ומצולם בתאורה קלושה כדי לשפוך מלנכוליה בתוך המרק הסוער הזה, ואולי גם כדי לא לראות היטב איך גיבורנו הזדקן. מי שמחפש אמירות נוספות – אולי על גוויעתה של הפרטיות, יוכל למצוא כאן חנות צעצועים שלמה שכולה מחשבים, מצלמות ואמצעי קשר אחרים שיוכיחו את התזה הקונספירטיבית. ויש גם שחקנים שמציעים בהעדר חומרים לעבוד איתם את המינימום הנדרש, גם דמון בתפקיד הראשי וגם טומי לי ג'ונס (הנפלא בדרך כלל, כאן רחמים על הבן אדם) וגם אלישיה ויקנדר, וינסנט קאסל וג'וליה סטיילס שנעלמת מהר מאוד.

הנה פרק חמישי בסדרה בדעיכה, אבל בהוליווד אי אפשר לדעת מה ילד יום, או סוכן חשאי רב מעללים.

"ג'ייסון בורן" – 7 בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , , , ,

אפריל 26th, 2016 by גידי אורשר

אחת ההתמחויות של "גולן-גלובוס" בימים המפוארים של "קנון" היתה למצוא כוכבים, גם במאים אך בעיקר שחקנים שהקריירה שלהם צללה מטה אבל שמותיהם עדיין עוררו רטטים פה ושם, ולהציע להם תפקידים בסרטי הפעולה (בעיקר פעולה) שלהם. והמבחר כלל לא רק את צ'ארלס ברונסון, סילבסטר סטאלון, רוברט לודג'יה, מירי רורקי, פיי דונאווי, שרון סטון, ג'ון וווייט ואוליבר ריד אלא גלש גם לשמות מעולם אחר כמו גודאר, קונצ'לובסקי וקאסאווטס. כן גם להם היה צורך בכסף כדי להשלים מהלכים בקריירה הגוועת וה"קנונים" רצו תהילה. לא רק צ'ק נוריס וז'אן קלוד ואן דאם.

אבי לרנר, מפיק מצליח מאוד בהוליווד שהולך בדיוק על העקבות שלהם, אולי בהשפעת שותפו לשעבר דני דימבורט שהיה מיוצקי המייים על ידיהם של גולן-גלובוס, עושה בדיוק אותו דבר כשהוא מוסיף לעטרת הכוכבים במשרדו ליד ואן דאם וסטאלון גם את דולף לונדגרן, סטיבן סיגל, ווסלי סנייפס וצ'אק נוריס הוותיק, אבל גם עם מקום טוב באמצע לרוברט דה נירו (!) ואל פאצ'ינו (!). דימבורט, אדם ישיר וישר הודה שכולם כאן בשביל הכסף והסרטים "לא בדיוק אמנות"…

לרנר מגיע אלינו שוב עם "קרימינל" המאופסן באותן קופסאות של המכאניקה לעשות כסף בטעם של קולנוע אקשן ומציע מוצר פגום שאין בינו ובין קולנוע הרבה מהמשותף, זולת העובדה שהפרויקט מצולם, מאוכלס ע"י כמה שמות שיש להם משמעות בתוספת פטריוטית של כמה זריקות עידוד לתוצרת הארץ. אחרי הכל ישראלי עם שורשים הוא ישראלי עם שורשים אפילו בהוליווד.

רשימת הקרדיטים כוללת את קווין קוסטנר, טומי לי ג'ונס, גארי אולדמן וריאן ריינולדס, את גל גדות הישראלית המלבלבת לאחרונה בהוליווד ואת אריאל וורומן, גם הוא ישראלי בהתמחות בקולנוע האמריקאי ("אייסמן") כבמאי. כנראה מסיבות של הטבות קופרודוקציה הסרט שכולו אמריקאי מתרחש בלונדון והוא מציע תסריט שהוא כל כך קלוש על גבול הבלתי אפשרי, סיפור מלא חורים של עלילה ומבנה קלוקל שמעלה רושם, אולי לא בלתי מבוסס שהסרט צולם בשאריות זמנם של כל המעורבים.

להלן הסיפור : חבורת אנרכיסטים שבראשה עומד איל הון ספרדי מנסה לערער את הסדר העולמי העכשוי ויוצרת קשר עם בחור הולנדי שעבד עם הצבא האמריקאי על הקמת מערכת מחשוב לשליטה על הנשק שלהם, אטומי וקונוונציונאלי. משום שהבחור מרגיש שהאמריקאים בגדו בו הוא מוכן למכור את המערכת למרבה במחיר, בתוספת תחושה של מיצוי האידיאולוגיה האנרכיסטית שלו, ועכשיו הוא נרדף ע"י כל הצדדים. ה – CIA מוכן לשלם הרבה כסף כדי להשיג את צ'יפ השליטה, הרוסים גם הם בתמונה, אבל הספרדי הוא האכזר מכולם והוא תופס והורג בעינויים את הסוכן האמריקאי.

ההולנדי הולך לכולם לאיבוד, אבל הבוס של סוכנות הביון האמריקאי לא מוותר ולדגל, כלומר לשולחן הניסויים נקראים שניים, משני צידי הנרקוזה והאיזמל. האחד הוא רופא שעורך מזה שנים ניסויים בהעברת זכרונות בבעלי חיים והשני הוא פושע מסוכן שיושב כלוא במרתף ואזוק בשרשראות, ללא טיפת אנושיות שנמצא מתאים להשתלת הזכרון של הסוכן המת, כדי להמשיך את המרדף אחרי ההולנדי.

עד עכשיו הכל ברור ? תאמינו לי, אני עושה את זה הרבה יותר פשוט ומסודר מאשר על המסך. חיית האדם העונה לשם ג'ריקו, אם הוא עונה בכלל בין הנהימות שהוא משחרר לסביבה מוטס ללונדון, עובר את ההשתלה ומצליח להשתחרר איך שהוא מהכלא. ומכאן – אנחנו מפסיקים את הספויילר – הוא מתחיל במסע משלו אחרי תיק גדוש בכסף, אחרי ההולנדי ותוך כדי פגישה שהופכת להיות רומנטית יותר ויותר עם אשתו של הסוכן המת.

הסרט, כאמור רווי חורים, בנוי בדרך שאינה מפתחת מתח אלה מפציצה מידי פעם בקטעי מכות ואקשן בינוניים לחלוטין, מוותרת לחלוטין על אפיון של דמויות שבמקרה הטוב הן הכי סטריאוטיפיות שיש וברוב הזמן נלעגות. מילא הדמות הראשית של ג'ריקו העובר מטמורפוזה פרנקנשטיינית אמיתית מדמות מפלצתית כזאת של בוריס קארלוף בסרטו של ג'יימס וויל מ1931 ועד הפרודיה המל ברוקסית עם פיטר בויל ב"פרנקנשטיין הצעיר". אבל גם הדמויות האחרות – טומי לי ג'ונס הרופא הכי נרפה שראינו לאחרונה באיזה חדר מיון עמוס לעייפה, ריאן ריינולדס שלא מספיק לתפוס מקום ונעלם ובעיקר גארי אולדמן שעושה בלי להתכוון פרודיה נוראה על בוסים שוטרים שהם תערובת של נפיחות, טפשות, חוסר מחשבה יצירתית ורוע לב קטנוני. איך הוא מספיק הכל ? כנראה שבמקור הוא בכל זאת שחקן טוב.

ויש גל גדות המתנודדת עדיין בין טורי הרכילות והביקורות המקצועיות. בתחילת הסרט אין לה תפקיד, היא אינה מורגשת כלל. בחלק השני נשאר מקום אז מילאו לה כמה שורות וכמה רגעים. לזכותה – היא אינה מפשלת, אבל גילוי כמו ויויאן לי ב"חלף עם הרוח", היא לא…

"קרימינל" הוא סרט פעולה אינסטינקטיבי, מהסוג הנחות. הוא פועל רק על התגובות הלא רצוניות, המיידיות שלנו ונעלם עוד לפני שהבעיה נפתרת. זה סרט שצריך היה להשאר בד' אמות ספרית הוידאו, היום קוראים לזה ספרית ה VOD וגם אז, נדמה לי לא היו לו הרבה אפשרויות להתאוורר על המסך הקטן.

"קרימינל" – 6 מינוס בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , , , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: