ינואר 15th, 2016 by גידי אורשר

סרטים הם בראש ובראשונה מאגר של אסוציאציות. במאי מניח את האוסף האישי שלו של תמונות וצלילים על מסך מול עיני הצופה וזה מלקט את מה שהוא רואה ושומע כדי לבנות עולם פרטי של תובנות, של אסוציאציות, של פרושים המצטרפים לנראטיב על בסיס ידע וזכרונות. ומכיוון שלכל אחד מהצופים יש את הבריכה שלו של עולם פנימי שנאגר בשנות חייו ובנסיונו, כך גם הפרושים של המארג האור קולי הם אישיים ופרטיים ולעיתים מזומנות גם שונים זה מזה.

במקרים של סרטים שבהם הפיענוח הוא די ראשוני ופשוט ומכוון לציבור רחב, מגוון האסוציאציות די דומה והתגובה גם היא דומה. אולם בקולנוע המציב אתגרים, בו פעולת הפיענוח מסובכת ומורכבת יותר, מן הסתם תתפתחנה אסכולות שיטלטלו את הפרוש ומכאן גם את התגובה ליצירה הקולנועית לכיוונים רבים.

סרטה של הדר מורג "למה עזבתני" הוא סרט כזה שיש בו מורכבות מרתקת, אפילו מהפנטת שלא קל לחצוב בה את התגובה, שלא טוב לה להיות מיידית. זהו סרט עב רבדים הטבול כולו מחד בעולם ריאליסטי נוקב אולם מאידך נושא נטל רב משקל של מיסטיקה, תיאולוגיה ופילוסופיה המכבידים על אחידות הפרוש אפילו של של מהלך העיניינים.

הסרט מעמת מושגים כמו גן עדן שהוא גם גהינום, התנ"כ מול הברית החדשה, תאוריות פילוסופיות על הקרבן שהוא גם הנושא בעונש ומסביב לכולם, מהלך לו ערירי הצורך בחמלה שאינה קיימת ובגאולה שתקנה רק בייסורים ואולי בתשלום מחיר נוראי, כואב, אולי סופי. אולם הוא אינו נסוג לעולמות דמיוניים, מטפיסיים – הוא חודר ובעוצמה ויזואלית ווקאלית אדירה אל חיי היום יום של הסחי האנושי בעיר המכוערת, האלימה, שכולה כאוס אורבאני.

מירי רגב מחפשת פריפריה בקולנוע הישראלי, בתרבות המקומית – אז הנה פריפריה, אבל לא פופוליסטית, מלאכותית, גיאוגרפית. הדר מורג מציעה לנו פריפריה אמיתית, בלתי אנושית, מוזנחת, עלובה, אכזרית, מקום משכנם של הדחויים, הבזויים, צללי האדם האמיתיים שמנסים לקיים בה חיים בלתי אפשריים. זוהי תל אביב שחולדאי לא מכיר, המעופשת בתפר שבין יהודים לערבים, בין עלובי החיים למי שחולף לידם בלי לראות, בלי לקחת בחשבון.

בחיים של מוחמד אין רגע אחד של אור. הוא עובד במאפיה קטנה "מאפית גן עדן" אי שם בדרום תל אביב, על גבול יפו על מכונת ערבול קמח מטריפה ברעשיה. הסצנה הראשונה בסרט מציעה ביקור לא קצר ליד האדם והמכונה ברעש מחריש אוזניים. הוא נעזר מידי פעם ע"י מוכר הדגים, אולם גם זאת כנראה בתמורה לקשר של אמו עם האיש. אביו בבית סוהר והוא משוטט על אופניים ברחבי הטריטוריה המוגבלת שלו רדוף ע"י נערים ערביים החובטים בו באלימות משום שלטענתם הוא משתף פעולה עם היהודים, וע"י בריונים יהודים בגלל שהוא ערבי כנראה בעל נטיות הומוסקסואליות.

מוחמד נראה כמו "נוספרטו" של הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני – הערפד צמא הדם שהטיל חיתתו על העולם ואולי גם היהודי זיס של הקולנוע האנטישמי. דמות מקוללת, עכברושית. דק בשר ורזה מידי, אף מעוקל, סנטר משתלח, עיניים בולטות ואוזניים ענקיות והוא חסר מנוחה. כל הזמן בתנועה. דהירה-בריחה משום מקום לשום מקום.

משחיז הסכינים, רכוב על אופנוע מעורר את סקרנותו והוא נלכד בקסמם של הגיצים הניתזים מאבן המשחזת, מהדמות הדומיננטית של הגבר ההופך לאובססיה. גורביץ הוא האני האחר, היוצא והבא באחורי הקלעים של הקיום ומעניק חדות וחיים חדשים, בדיוק מה שמוחמד מחפש. גורביץ' הופך לחונך שלו, למושא ההערצה, אבל גורביץ' גם הוא אנו יכול להעניק לו ביטחון ויחס. הדרך המטלטלת מטה תביא בסופו של הסרט את מעשה ההקרבה הנורא שאולי יחיל את הגאולה ואולי גם לא.

מורג נעזרת בצוות מעולה הכולל עבודת מצלמה מופלאה של שרק דה מאיו שיודע לחרוט את השאול בצבעים אפלים על המסך, המציע כרך של מטה שכולו לכלוך ועיוות בתאורה מינימליסטית ובמעקב נכון אחרי הדמויות, עיצוב פס קול מחריש אוזניים שלופת את הצופה בלי יכולת לזוז כמעט של גיל תורן, של עריכה נבונה של אורי בן דב שהולכת עם הקצב המתחלף של הסרט ועם שתי דמויות מאוד לא שיגרתיות שנחרתות בזיכרון – מוחמד דעאס ויובל גורביץ האינסטינקטיביים בתפקידים הראשיים.

ועל כולם עבודה בוגרת ושקולה, לא תמיד סגורה לגמרה אבל אמיצה וייחודית לאורך כל הדרך של הדר מורג, שם שעוד נשמע עליו בעתיד.

"למה עזבתני" הוא סרט מורכב, מהפנט, ייחודי, שונה מאוד מהסרטים האחרים בנוף הקולנוע שלנו בשנים האחרונות ובולט בהם, סרט שניתן לחפור ולהפוך בו ועדיין למצוא בו פרושים וזויות חדשות שנפתחים עוד ועוד.

"למה עזבתני" – 9 פלוס בסולם אורשר

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with:

יולי 29th, 2015 by גידי אורשר

רשימת הסרטים שישתתפו השנה בתחרויות הרשמיות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ונציה ה-72, נחשפה היום (29.7.15) במסיבת עיתונאים ברומא וכוללת שלושה סרטים ישראלים. שניים של במאיות בראשית דרכן ואחד של במאי וותיק ובעל קשרים.

סרטה של יעל קיים, "ההר", קופרודוקציה ישראלית/ דנית, יוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה ה-72, במסגרת התחרות הבינלאומית- Orizzonti.שהיא מסגרת רשמית ותחרותית השמורה ל- 20 סרטים ומוקדשת לסרטים המייצגים את הטרנדים האחרונים של אסתטיקה ומבע קולנועי בעולם, עם דגש על סרטי בכורה וכישרונות צעירים, מתוך מטרה לחדש ולהציג מקוריות יצירתית.

הסרט יתחרה על פרסי הסרט הטוב ביותר, הבמאית הטובה ביותר, השחקנים הטובים ביותר, ופרס חבר השופטים' כמו כן יתחרה הסרט על פרס  “Luigi De Laurentiis  בסך 100,000 דולר עבור סרט הביכורים הטוב ביותר.

"ההר", בהשתתפות שני קליין, אבשלום פולק, היתאם עומר, אורלי פרל, מביא את סיפורה של אישה המתגוררת עם בעלה וילדיה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. היא מתקשה להתמודד עם עבודות הבית הבלתי נגמרות והמקום המבודד בו היא חיה ונמלטת לטיולים בהר. באחד משיטוטיה היא נחשפת במקרה לסצנה לילית המתרחשת במעלה ההר. היא חוזרת ויוצאת בלילות ועולמה הולך ומתערער. התסריט של "ההר" פותח במסגרת חממת התסריטים של פסטיבל טורינו וזכה במענק הפקה ופרס הפצה.

זהו סרטה הראשון באורך מלא של יעל קיים, תסריטאית, במאית, ומרצה במכללת ספיר. סרטה הקצר "פרלינים" הוקרן בפסטיבל קרלובי וארי ובפסטיבל חיפה. סרט הגמר שלה "דיפלומה" זכה בפרס בפסטיבל קאן  2009 במסגרת תחרות ה"סינפונדסיון".

למה עזבתני

למה עזבתני

סרט ישראלי נוסף שישתתף במסגרת Orizzonti הוא  "למה עזבתני" (Why Hast Thou Forsaken Me), בבימויה של הדר מורג ובהשתפות מוחמד דעאס ויובל גורביץ'. זהו הסרט הראשון באורך מלא אותו הפיקה יעל אבקסיס – קסיס סרטים, בשיתוף עם הלל רוזמן ואלי מאירוביץ.

הסרט מביא את סיפורו של נער דחוי משולי החברה המסתובב חשוף ומופקר בפאתיה של עיר מטונפת עד שהוא מגלה גבר זר ומנוכר; פרש בודד הרוכב על אופנועו עמוק אל תוך הקרביים של העיר, דרך הסמטאות האחוריות, להשחיז את סכיניהם של חנויות קצבים ומסעדות גורמה. בתוך הגיהינום האורבני, מה שמתחיל כחניכה מהוססת למקצוע מתפתח למאבק אובססיבי על שליטה עצמית וריסון היצר.

סרט הסטודנטים של הדר מורג  "שתיקה" הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2008 במסגרת התחרות היוקרתית של הסינפונדסיון. כמו כן הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם וזכה בפרסים. "למה עזבתני" הוא סרטה העלילתי הראשון באורך מלא.

מורג מתרגשת למול האפשרות בונציה : "עבורי זה חלום שמוחמד וגורביץ יצעדו על השטיח האדום. הם נתנו את הנשמה שלהם לסרט הזה". יעל אבקסיס מוסיפה : "מהעמוד הראשון של התסריט הרגשתי שאני נוגעת ביצירה קולנועית מטלטלת וחד פעמית, קול נשי נדיר באזורינו ואני נרגשת לקראת החשיפה הראשונה שלו בפסטיבל ונציה".

רבין - גיתאי

רבין – גיתאי

הסרט השלישי, שיוצג במסגרת המרכזית של הפסטיבל הוא "רבין, היום האחרון" סרטו של עמוס גיתאי שיוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה עשרים שנה אחרי מותו של יצחק רבין. הסרט משלב קטעי ארכיון וסצנות מבוימות. הסרט נפתח בסצנה של רצח רבין בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, ב-4 בנובמבר 1995 ועוקב אחר הדמויות והאירועים שהביאו והובילו לרצח ראש ממשלת ישראל.

הסרט מנסה לשקף את האווירה שאפשרה ליגאל עמיר לפעול: רבנים שהאשימו את רבין ב"דין רודף" וב"דין מוסר", פוליטיקאים ופעילי ימין קיצוני שיצרו וניהלו תעמולת שנאה מתואמת ומתוחכמת נגדו, מתנחלים שראו בהסכמי השלום בגידה ופגיעה בערכי מולדת, אנשי שירותי הביטחון שידעו או היו אמורים לדעת מה אמור להתרחש. הסרט מייצר תמונת מראה של חברה במשבר המעמיד בסכנה את בסיס הפרויקט הציוני דמוקרטי. המציאות מעמידה בפנינו רסיסים ושברים שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי שלנו.

בסרט משתתפים יותר מ-70 שחקנים, ביניהם: יצחק חזקיה, מיכי ורשביאק, פיני מיטלמן, יוגב יפת, עינת ויצמן, רותי אסרסאי, מלי לוי, דליה שימקו, יעל אבקסיס לירון לבו, מרדכי שפיגלר, אמנון רכטר, תומר סיסלי, אלדד פריבס, גדליה בסר, ניר ביקלס, שלום שמואלוב, רותם קינן, זבולון מושיאשוולי, יהודה מור, אורי גוטליב, יונה רוזנקייאר, תומר רוסו, יריב הורביץ, נועה פרומרמן ועוד רבים

 

Posted in גדל מסביב Tagged with: , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: