נובמבר 28th, 2017 by גידי אורשר

סרטה הארוך השני של הגר בן אשר הוא הוכחה אמפירית נוספת שהשלם הוא יותר מסך חלקיו. מסקנה זאת היא פועל יוצא של התבוננות שניה בסרט ותחושה מתעצמת שלמרות שיש בו אלמנטים שאינם נהירים דיים, שלא מובהרים עד קצה, שאולי אינם בשלים או סדורים על ההתפתחות העלילתית והרגשית של הסרט, התרכובת שלהם עולה יפה.

למרות שהוא מספר את סיפורה של צעירה הפורצת בטרם עת לעולם של בגרות – גם פיסית, גם מינית וגם קיומית במציאות ישראלית מאוד בין ערד לים המלח, הסרט אינו ריאליסטי אפילו לרגע אחד. בן אשר בונה אותו במבט אקספרסיוניסטי נשי, מעוצב כולו בתחושותיה, במבטה ובצורך בהתמודדותה של אלכס הפגיעה עם מציאות שהיתה צריכה להיות מוגנת מפניה. וכמו שהמבט הוא כל כך אישי, גם המציאות המשורטטת בסרט היא מציאות שיש בה דימויים, לעיתים חזקים וברורים ולעיתים נסתרים ואניגמאטיים המעצבים את בנית הדמויות והסיפור.

אלכס, כנראה תלמידת תיכון (עיניין זה לא ברור והוא אחד הנושאים הפתוחים בעיצוב הדמות) חוזרת לביתה בערד כדי למצוא אותו ריק. האם נעלמה (שוב, לא ברור לגמרה האם היא עזבה כדי לעבוד בחו"ל או לפגוש לגבר שפרנס אותה) כדי לקושש כסף לקיום באין אב. האם לא עונה לטלפונים של אלכס וביקור מאיים של בעל הביית דוחק אותה לחפש ביתר שאת עבודות נוספות כדי להתקיים. אחת מהעבודות היא בבית מלון על שפת ים המלח המאוכלס בעיקר בחולי פסוריאזיס המחפשים מרפא ועבודה נוספת היא בגן חיות נגבי שם היא מתוודעת לקיומו הדרמטי של נמר יפיפה הכלוא בכלובו. הנמר יהפוך לישות דומיננטית יותר ויותר ככל שהסרט יתקדם עד היותו דימוי לקיומה של אלכס.

כשהיא חוזרת הביתה מהעבודות היא מגלה שמישהו פרץ לדירה הקטנה והשאיר אחריו הרס נורא. הקן המחולל, גם אם היה ריק מאם ואב כבר אינו אופציה למגורים ואלכס מחפשת תחליפים לריגושי רגע וגם לצורך מחיה בפריצה לבתים אחרים, בהם מתגוררים דיירים שלא עדים לנוכחותה החודרת.

הסרט מציע מפגש עם שלושה גברים. הראשון והאלים ביותר הוא עם בעל הבית. השני הוא עם גבר, פועל במפעלי ים המלח שיכול לעזור לאלכס ליצור קשר עם אמה ומציע לה עזרה כספית צנועה. מה תפקידו ? מה הקשר שלו לאלכס ? אולי האב שהאם נפרדה ממנו ? השלישי הוא גיאולוג גרמני המתגורר במלון שבו עובדת אלכס, מבוגר ממנה בעשרים שנים לפחות המעורר את התעניינותה, משיכתה הנשית ובסופו של דבר גם המינית. שלושת הגברים הללו , המבוגרים ממנה משמעותית יכולים להציע תחליף לדמות האב שהיה נפקד במערך התבגרותה של אלכס.

בסרטה הקצר המוקדם "משעולים" ואח"כ בסרטה הארוך הראשון "הנותנת" עוסקת בן אשר במיניות כאמצעי לתפוס מקום בחברה. גם כאן נוכל למצוא הד לעיסוק זה אולם הפעם היא ממשיכה הלאה ומעמידה את מרכז הכובד בצילו של תהליך ההתבגרות שיש בו מן ההשלמה והקבלה, אבל נטועים בו גם זרעי הקיום הפראי והעצמאי. הנמר הוא בן לוויה, משוחרר מהכלוב וצועד לצידה הביתה.

בדרך אל ההצלחה נעזרת בן אשר בצילום הנפלא של עמית יסעור שמצליח להפוך את הריאליזם השרוף של הנגב למפגש פואטי של ויזואליה המשרתת את עולם הדימויים הרב, אולי מידי של הסרט. אבל המגנט העיקרי היא הופעתה המהפנטת של ליהי קורנובסקי הצעירה שמצליחה להחזיק על כתפיה דמות שיש בה לא מעט איפיונים אניגמאטיים ובכל זאת לגלם צעירה שבירה-חזקה מרתקת שאי אפשר להתיק ממנה את העיניים. היא הדבק המאחה את המהמורות שפזורות פה ושם במהלך הסרט  ואחת הסיבות המרכזיות להצלחתו לרתק ולטלטל.

"הפורצת" – 8 פלוס בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: ,

%d בלוגרים אהבו את זה: