דצמבר 17th, 2017 by גידי אורשר

מי שקורא רק כותרות ורואה שארנולד חוזר שיחכה רגע ויבדוק במה מדובר. להלן סרט איטי, מהורהר ודביק עם הרבה מלודרמה ודמעות בכיכובו של מי שנדחק לכאן בנסיבות מוזרות. סרט אסונות שהאקשן נשאר בו בחוץ. 7 בסולם אורשר.

את שוורצנגר אנחנו רגילים לראות רץ, קופץ, מפציץ, מרביץ, יורה וחושף שרירים וממלמל בדרך הביתה " I'll Be Back "  שלא נחשוב שנפתר ממנו כל כך מהר. ולכן זה נראה מוזר שהזמן שלא פועל לטובתנו עובד כך גם עליו. למרות שבתמונת מקלחת אחת בסרט הוא נראה עדיין בכל הדר ישבנו הדי מוצק לגילו, והוא עבר כבר את השבעים, אבל בשאר הסרט הוא מסתובב בצעד כבד ונוהם משהו באנגלית כבדה של מהגר. נראה שעבר ניתוח לובוטומי ששינה מהותית את ההתנהגות, למרות שבסוף הסרט יש איזה ניצוץ עמום שמזכיר ימים עברו.

הסיפור מהלך בעקבות מקרה אמיתי שקרה לפני כ 15 שנים בשמי גרמניה, בתאונה אוירית שבה התנגשו שני מטוסים וגבתה בכשישים וחמישה הרוגים שבעקבותיה נקם אב ובעל שכול בפקח הטיסה שהיה בעת התאונה אחראי במשמרת. בסרט שביים אליוט לסטר מנסה שוורצנגר לבצוע דרך חדשה, דרמטית בסופה של קריירת קיקלופ גוועת, כנראה בהעדר אופציות אחרות. כאן הוא מנהל עבודה באתר בניה בארה"ב, מהגר מקייב עם מבטא גרמני כבד, עדיין, המצפה בתחילת הסרט לבואן של אשתו ובתו האהובה שהיא מסתבר לנו גם בהריון. הבשורה המרה קוטעת את מהלך חייו, לפחות לשנה אותה הוא מעביר ברוב הזמן ליד הקבר הטרי. במקביל הוא מכין את הנקמה – דרישה לבקשת סליחה ממי שהרס לו את החיים וטרף את התוכניות לאיחוד משפחות.

ממולו, הדמות השניה שבונה את הסרט היא של פקח בטיסה שבעקבות חוסר שימת לב רגעית שנבעה מתקלה טכנית ומהעובדה שנשאר לבדו לכמה דקות במגדל הפיקוח, הביא לתאונה שבה התנגשו שני המטוסים. הטראומה ורגשות האשמה הורסות גם אותו ואת משפחתו – אשה ובן קטן. בעזרת חברת התעופה הוא משנה זהות ומקום מגורים ועיסוק, אבל עיתונאית הכותבת ספר על המקרה מגלה אותו ומוסרת את זהותו לאב הדואב שמבקש רק התנצלות.

הסיפור שיכול היה להיות סיפור מתח ואולי מוסר או אופציה לצלילה לדמויות השקועות בטרגדיה שהגורל זימן להן מצליח לא להיות לא זה ולא זה. אני מניח שחלק מהתשובה טמון בשמו של המפיק דרן ארונופסקי שכנראה לא יכול להניח לסרט שהוא קשור בו להתנהל בפשטות ובישירות אל המטרה והוא צריך לעצור בתחנות של פסבדו אמנות. ואכן, הרבה רגעים מיותרים של אוירה ומוזרות מרווחים את ההתרחשות והופכים לסתמיים, מעכבי בעירה.

החלק השני – בעיצוב הדמויות וגילומן וזאת של שוורצנגר בעיקר. טוב, הוא לא שחקן דרמטי. אקשן כן, גם הומור עצמי – גם את זה הוכיח בקריירה ארוכה שלו. אבל להביע רגשות ? כאן הוא אאוט וזה מוצר צריכה בסיסי בסרט שכזה. אז מה שנשאר בתוך שעה וחצי בסופו של דבר זה סרט כבד ודביק עם יומרה אמנותית וריקנות מהדהדת.

"טיסה 112 " – 7 בסולם אורשר.

Aftermath1

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: