יוני 16th, 2017 by גידי אורשר

 אחרי הסרט השני,שהיה נפילה ללא כיוון וכתובת, מגיע הפרק השלישי בעלילות המכונית-אלופה וסביבת הגראז' שלה ומציע דרך, אופציה להזדהות. רוקי של המוסך מנער אבק ויוצא להוכיח, לנכד ולסבא, שגיל לא צריך להיות מכשול. חביב ומאחד משפחות. 8 מינוס בסולם אורשר. 

בדיסני-פיקסאר שמו לב כנראה שהמלווים של הצופים הצעירים החליפו קידומת ועכשיו זה לא ההורים הלומי העבודה וההיטק שמגיעים לאולם, אלא הסבים והסבתות המגוייסים. ובהתאם מיהרו שם והתאימו את הפרק השלישי בעלילות הפרנצ'ייז "מכוניות" לדור הוותיקים, במנה גדושה של עידוד ואמפטיה. להלן, גם הסרט בשבילם.

כי מה קורה כאן ? מקווין, האלוף המוצהר של דורות קודמים של המכוניות מזדקן, ומאחוריו דוהרות המכוניות מהדור החדש. חזקות יותר, מהירות יותר, נועזות יותר ושריריות יותר והוא, נעבעך, צריך לפנות מקום. ממש כמו הקטר 7040014 בזמנו. אבל, כמו שאומר לו ידידו ההאדסון "אולי אי אפשר להחזיר את השעון אחור, אבל אפשר למתוח לו את הקפיץ" וזה מספיק לשלוח את המקווין למחנה אימונים, למלווה צעירה עם כמה פטנטים ולמתיחת שרירים מיומנים.

והגשר הבין דורי הזה הוא בהחלט סיבה לראות.

"מכוניות 3" 8 מינוס בסולם אורשר.

CARS 3

 

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: ,

יוני 27th, 2016 by גידי אורשר

האמת היא שאין לי הרבה מה להגיד על סרט הקייץ הזה, אחד מיני רבים בשורה של סרטים שהמשיכו דרכם של רבים שהיו פעם טובים או שונים במקצת והצליחו לחדור ללבבות. וגם בנושא הזה יש שינוים מינוריים בין הטיפול בהצלחות קולנועיות והצלחות טלויזיוניות.

בקולנוע עושים סרטי המשך לסרטים מצליחים כלומר מזמנים שוב את אותם גיבורים, מחליפים ומותחים להם מעט את העלילה, לעיתים גם את התפאורות, מנערים לא יותר מידי את הסגנון ומניחים לזמן לעבור, או מקדימים את המאוחר ומגישים קריר עם מיזוג אוויר ולאחרונה גם עם משקפי תלת מימד.

בטלויזיה במקרים של סדרות שהופכות לקאלט מוציאים מהקאסט את אחת הדמויות ונותנים בידה סדרה שלמה, מפנקים אותה ומעלים אותה על ראש שמחת הערוץ המפיק והמשדר. זה קורה בעיקר בקומדיות אבל גולש גם לסדרות אנימציה.

פיקסר-דיסני החליטו לעשות קומבינציה והם מוציאים עכשיו למחזור סרט שהוא גם המשך וגם מעמיד במרכזו דמות חדשה—ישנה. לפני שנים זה היה הדגיג נמו שהלך לאבא שלו לאיבוד והפך את האוקיאנוס לאתר חיפושים משובב נפש שכלל שורה ארוכה של דגים ויצורי ים אחרים שקיבלו גוף ונפש ומוסר השכל לטובת הילדים והוריהם שבאו ללוות ונשארו לראות.

אחת הדמויות ב"מחפשים את נמו", מקורבת למשפחה מה שנקרא היתה דורי, הדגה עם הזכרון הקצר מאוד שהיתה דמות יחסית שולית ותרמה לא מעט הומור לרגע, בן גלי הים והדרמה האנושית המתפתחת. בלי שום סיבה נראית לעייין, זולת החלטה שרירותית שאולי תיושם בהמשך גם על יצורים אחרים, חביבים וצבעוניים לא פחות, כאן היא זוכה להיות הדמות העיקרית, כלומר הכל נסב סביבה, והיא דגה שבגרה, לפחות בשנה ונזכרת פתאום שהיא נעלמה להוריה ומחליטה לצאת לחפש אותם, למרות מגבלותיה.

פיקסר דיסני לוכדים כך שני פירות ים ברשת אחת : הם מרחיבים את יצורה של האנתולוגיה ההימית-משפחתית בדרך אל סדרה מצד אחד וממלאים מצד שני את הפה במיים למי שטוען שאין בקולנוע גיבורות נשיות במידה מספקת. וכך יכולה דורי להציע יכולות מוכחות של אופי מפותח, התגברות על מכשולים נפשיים, קוגנטיביים ופיסיים ולא מעט כושר מנהיגותי כשהיא עושה את הדרך מאי שם ליד אוסטרליה אל אי שם על חופי קליפורניה במסע שעובר בהינף סנפיר, כדי להתמודד עם מכשלות יד אדם בדרך למציאתם של ההורים האהובים והדואגים.

הנשק הסודי של דיסני פיקסר הוא בדרך כלל יכולת ההמצאה שלהם והאיפיון החביב, משעשע, מדוייק של דמויות ומצבים, ולא לשכוח גם את היכולות הטכניות בהנחתם על המסך ובלבבות הצופים. זכרו את ההברקות של "אפ" ושל "הקול בראש" המרגשים מחד וחכמים מאידך. אבל פה ושם קורה משהו במהלך הדרך והמתח נרפה והיכולת מתעמעמת. טוב, אין אפשרות לבינגו בכל הפקה והפקה, ואלה מתרבות מאוד בדיסני בשנים האחרונות. ולכן, כאן אנחנו חוזים, אולי יכולות טכניות משופרות ועולם צבעוני תוסס, אבל בטריטוריה העלילתית אין שום ריגוש של חידוש, ולמרות שמדובר באוקיאנוס – המיים כאן די רדודים.

נכון שיש דמויות חביבות – דגים בגדלים שונים המצטרפים למסע, תמנון קצוץ זרוע, ושני כלבי ים אדישים נכון שהשחקנים שנותנים קולותיהם במקור מעלים חיוך, אבל  "מוצאים את דורי" לא מתעלה מעבר לרמה של סרט קיץ סתמי, עוד אפיזודה בשורה די שאבלונית של סרטים כבייביסיטר לילדים וחבל.

"מוצאים את דורי" – 7 בסולם אורשר.

 

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: ,

%d בלוגרים אהבו את זה: