נובמבר 12th, 2017 by גידי אורשר

 

משעשע, נבון, אינטליגנטי, חד, חריף ובעיקר מהנה – אלה הם רק כמה מהסופרלטיבים שאיתם אפשר להנחות חברים טובים כדי לראות את סרטה זה של הבמאית-תסריטאית-כוריאוגרפית-רקדנית הבריטית סאלי פוטר. "המסיבה" סרט קומפקטי גם באורכו הוא פרסה כתובה היטב ומשוחקת לעילא המצולמת כולה, 71 דקות של חיוך בדירה אחת ובשחור-לבן ומציעה סיטואציה משעשעת המתנפחת בקצב של פופקורן כדי להתפוצץ בהפתעה אמיתית ממש בשוט האחרון. 9 בסולם אורשר.

הסרט, במשקל אורירי של סיפור קצר ומשעשע מציע את הטוב בקולנוע האנגלי המסורתי המתמצה בתאטרון הכורסא הטלויזיוני – סיפור טוב, בניה מדוייקת של דמויות וביצוע מהוקצע עד הז'סטה האחרונה של שחקנים מיומנים שבאים ממסורה משוייפת כבר 400 שנה. אז נכון שאין כאן פילוסופית חיים מהדהדת, אמירה חברתית כואבת או מוסר השכל אנושי. רק בדיחה שנמתחת בדיוק לגודל הסגולי שלה, בלי רגע אחד מיותר, בלי רגע אחד חסר. בדיחה המוגשת בתזמון נכון בדיוק כמו שבדיחה אינטליגנטית צריכה להיות.

בערב מינוייה של ג'אנט לשרת הבריאות בממשלת הצללים באנגליה מתכסת חבורה של ידידים כדי לחגוג. המסיבה המתוכננת מתחילה להיפרם בעקבות הכרזה מפתיעה של בעלה הפרופסור של ג'אנט, עם הבשורה שידידתו הלסבית מימי הלימודים וחברתה לחיים עומדים ללדת שלישיה, הגעתו ההסטרית של עוזרה הפוליטי לשעבר והיום איש כספים מצוייד באקדח, והתגובות המשעשעות – ציניות מחד וסטואיות מאידך של חברתה הקרובה של ג'נט ובן זוגה שממשיך לחיות כילד פרחים מזדקן. כל אלה מתנהלים זה לתוך זה כשסמסים טלפונים מפירים לעיתים את האירוח.

פוטר לא מעוניינת כאן לתקן עולם, אבל יש לה הערות די צורבות על לא מעט מהאוכלוסיה המקיפה אותה – אותה עילית שמרקיבה לה בעשירון העליון של החברה  – עולם הפוליטיקה, האקדמיה, הממסד הכלכלי, שדוחפים את ההנורמות החברתיות המשתנות אולי מהר מידי לקצב יכולת ההכלה של האדם המודרני. ואת אלה היא מנחיתה בעדינות לטקסטים ולסיטואציות בסרט.

זה אולי הסרט הראשון של פוטר, בדרך כלל אוונגרדיסטית בקולנוע שמביט לצופים בגובה ההיענות המיידית, בלי להשאיר יותר מידי מקום להרהורים ופרושים. זהו הסרט הקומוניקטיבי ביותר שלה – אחרי שורה של סרטים שזכו אמנם בהרבה פרסים אך חלקם הוגבל בהפצה מסיבות שונות. בארץ ראינו רק את "אורלנדו" עיבודה לספר של וירג'יניה וולף ו"יס" במלודרמה שנכתבה בחרוזים.

כמי שמעורבת בתאטרון, באופרה ובקולנוע ורקדנית מופיעה בזכות עצמה היא אוספת שורה של שחקנים נפלאים ומאפשרת להם לפתח דמויות מלאות, שלמות בהופעה שבה שפתיים ישקו. כריסטין סקוט תומאס עם הסנוביות שלה, טימותי ספול על כבדותו הפילית, פטרישה קלארקסון והציניות הבועתית, ברונו גנץ המשעשע והמגוחך, הצמד אמילי מורטימר וצ'רי ג'ונס כזוג לסביות שלא יכול להחליט על גורלו וסיליאן מרפי היפיוף ההסטרי.

יכולת ההבחנה, הכתיבה המחודדת, הבימוי המדוייק שנכשל רק בשניים-שלושה רגעים של חפיפה בעריכה, לא נורא, המשחק המהנה ובעיקר חוסר היומרנות של הסרט עושה אותו למפגש מקסים, מסיבה שכדאי לקחת בה חלק.

"המסיבה" – 9 בסולם אורשר

The Party

Posted in ביקורות קולנוע Tagged with: , , , , , , ,

%d בלוגרים אהבו את זה: