קאן – לקראת סיום ודודינה המלכה

אם לא יקרה משהו בלתי צפוי מחר בערב, בטקס הסיום החגיגי של פסטיבל קאן ה 69, ארבעה סרטים יוזכרו כזוכים מעל הבמה של האודיטוריום הגדול על שם האחים לומייר בארמון הפסטיבלים של קאן. אחד מהם יחזור הביתה עם הפרס הגדול "דקל הזהב". אם ג'ורג' מילר וצוותו הכולל את דונאלד סאת'רלנד, כריסטין דאנסט, מאדס מיקלסן, וולריה גולינו, ונסה פרדי, לסלו נמש וארנו דספלין לא יפתיעו הפייינאל פור יוכרע בין "פטרסון" של ג'ים ג'רמוש (שהוא גם הפייבוריט שלי), "טוני ארדמן" של הבמאית הגרמניה מארן אדה (שהוא הפייבוריט של רוב המבקרים כאן), "סיירהנוואדה" של הבמאי הרומני כריסטי פויו ו"אני, דניאל בלייק" של קן לוץ' הוותיק.

ההימורים כבדים והמרוץ צמוד באמת. כל עיתון תעשיה רציני המפרסם כאן גליונות מיוחדים מתכבד בשורה של מבקרים לטבלה מתפתחת במהלך הפסטיבל. חובבי כל סרט מוכנים להרוג בשביל המועמד שלהם, אם כי כולם יודעים שהפעם הבחירה היא מאוד קשה והמרוץ צמוד מאוד. לכל סרט ברשימה המצומצמת הזאת יש את הייתרונות שלו – "פטרסון" הוא הלירי שבחבורה, סרט קטן ואינטימי, יפיפה ורהוט על איש קטן ועל שירה, בעצם על יצירה ורוח האדם. "טוני ארדמן" מערב חיוך בדמע בסרט ארוך מאוד המפתיע בהומור השלוב בסרט גרמני על יחסי אבות- בנות, ועל הדרך בה יש לבחון את החיים החולפים עצמם. "סיירהנוואדה" הוא סרט קיומי פוליטי שעושה חשבון עם העיצוב הריאליסטי של החיים בקולנוע ועם הפוליטיקה העולמית החודרת לכל מקום. "דניאל בלייק" הוא פנפלט נוסף של לוץ' המסתער שוב על המוסדות הביורוקרטיים שדורסים כל אפשרות לטיפול אנושי וחמלה לנזקקים. כל סרט והיכולות שלו, כל סרט והסגנון של הבמאי/ת שלו, כל סרט ויתרונותיו, כל סרט ומעט חסרונותיו.

אבל מלכה אחת כבר יש לפסטיבל, צנועה, מיוחדת מוכשרת ומקסימה והיא משלנו. כן, יבגניה דודינה היא חלק הארי בהצלחתם של שני סרטים ישראלים שכבר זכו כאן בפרסים, כל אחד במסגרת שלו. בעוד ש"שבוע ויום" של אסף פולונסקי שהוקרן כאן במסגרת השבוע של הביקורת, מסגרת מוערכת ומבוקשת מאוד זכה בפרס קרן גאן להפצה, פרס שיעזור לו להיות נגיש יותר לבתי הקולנוע הצרפתיים, הגיח גם "אנה" סרטה הקצר (24 דקות)  של אור סיני בוגרת ביה"ס סם שפיגל , וזכה בפרס הראשון במסגרת ה"סינפונדסיון" שהיא תחרות סרטי הסטודנטים המשרטטים את הקו הקולנועי של הדור הבא.

ב"אנה" יוצאת אישה גרושה למסע של יום אחד בעיירה בה היא חיה כדי לפגוש מישהו שיוכל לגרום לה לרגע אושר. דודינה, כמובן בתפקיד העיקרי בסרט. ב"שבוע ויום" היא חלק מדואו מקסים, למול שי אביבי בסיפור היום שלאחר השבעה של זוג הורים על בנם שנפטר ממחלה. בעוד שהסרט התמודד מול שישה סרטים נוספים במסגרת, "אנה" עמד מול 18 סרטים של סטודנטים מכל העולם וזכה בבכורה.

אם יש תפקיד לפסטיבל קאן – זה להראות, בגדול, בפאר, בגאווה שיש תחליף ראוי מאוד לקולנוע ההוליוודי המתנוון, לסרטים המוגבלים הרעשנים והראוותניים, רוויי המוטציות והאפקטים שמכלים שם כל חבילת ממון גדושה. לקאן מגיעים הסרטים המעניינים מכל העולם, גם מארה"ב הפלורליסטית, עבודות מעניינות של במאים המעצבים את פני הקולנוע העולמי בשורה ארוכה של נושאים – מחיי משפחה, התבגרות, צער העוני וכאב חוסר הצדק החברתי, דרמות, קומדיות וסרטי פעולה לצד סרטים הסטוריים. המגוון הוא כל כך רחב והרמה השנה היתה גבוהה, אוסף מרשים.

המחלה העיקרית השנה – אורכם של הסרטים, כולם למעלה משעתיים ויותר והבשורה היא שרובם יגיעו בקרוב לארץ, חלקם כבר הזדרזו ובאו לכאן – "מפלצת הכסף" של ג'ודי פוסטר עם ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס ו"בלשים בע"מ" עם ריאן גוסלינג וראסל קראו. מתדפקים על הדלת "ג'ולייטה" החדש של פדרו אלמודובר, "קפה סוסייטי" של וודי אלן וכמובן "THE BFG " של ספילברג. והמון עוד יבואו בעקבותיהם…

מאי 21st, 2016 by
%d בלוגרים אהבו את זה: