"עין בשמים"- הפוליטיקה של החיסול הממוקד

הגיע הזמן שגם הקולנוע ינסה לעסוק בבעיות של מוסר הלחימה בסגנון המאה ה 21, לחימה "נקיה" השולחת זרועות קטלניות מחדרים סגורים, דרך נשרים בלתי מאויישים בשמיים אל תוך מאורות הטרור, ואוולי גם לטריטוריות שאינן נקיות כל כך מאזרחים תמימים. והקולנוע מרים, לאיטו את הכפפה ויותר ויותר סרטים העוסקים בלוחמה המודרנית, האלקטרונית-מוחשית הזאת מגיעים אל מודעות הצופים ובלוטות מוסר ההשכל שלהם.

נכון שכל מלחמה היא מלוכלכת, שהיא פוגעת בעיקר בחפים מפשע המשלמים את המחיר. ומה כואב יותר ומוסרי פחות – פגז של תותח שנורה לכיוון מטרה לוחמת ופוגע בשוגג בביית והורס אותו על יושביו התמימים, או טיל שמשולח כמעט אנונימית ממזל"ט והורס מכונית של טרוריסטים בדרכם לפיגוע המוני, אבל פוגע גם בהולכי הרגל שנמצאים במקרה בסביבה. אבל אם מסורת הרג של עשרות שנים למלחמות הקונוונציונאליות הטביעו בנו הרגלים ואמות מידה כאלה או אחרות, הרי מלחמות הכפתורים המודרניות מוציאות סטנדרטים אלה לאיוורור, לבדיקה מחודשת.

"הפוליטיקה של החיסול" היא נושא הסרט "עין בשמים" והוא כולו כסרט מתח מתפתח מסביב לצורך לפגוע כדי להרוג קבוצה של טרוריסטים בדרכם לפיגוע התאבדות שלפי ההערכות וכמות חומרי הנפץ שהם נושאים על גופם, אמור להיות קטלני. יביא למותם של עשרות אזרחים תמימים. הקבוצה, חבורה של מטרות מוכרות במעקב צמוד ע"י שרותי הביון האמריקאים, האנגלים ועוזריהם מתכנסת בבית אחד בקניה ובעקבות המעקב הכולל מבט משמים בעזרת לווינים, מטוסים בלתי מאויישים ומעקב מצולם מקרוב החודר ממש לתוך הבית עם מצלמות שנראות כמו ציפורים או פרפרים מסתבר שהיא בעצם פצצה מתקתקת בעוז.

המטרה המקורית של המבצע היא לתפוס אותם חיים בפעילות קרקעית, אבל כשמסתבר שהקבוצה הופכת לסכנה פעילה, משתנה הפקודה לפקודת חיסול. את ההרג יבצעו שני טילי הלפייר הממוקמים בגחונו של מטוס החג מעל, גבוה ורחוק מונהג ע"י רשת קשר הפרוסה על העולם כולו.

ארוכה ומפותלת היא דרכה של הפקודה לחיסול משיגורה ועד הביצוע. ארוכה כמו קו המשווה ומפותלת כמו האינטרסים המנוגדים של בעלי התפקידים דרכם היא עוברת. היא יוצאת לדרכה במפקדה אחת באנגליה העוקבת אחרי הטרוריסטים המבוקשים. כאן תתברר האפשרות ויתגבש הצורך לבצע את פעולת החיסול האוירי.  זה יקרה, רק אחרי שזהות המחבלים תאושר ממרכז אחר האוגר את סימני הזיהוי של המבוקשים, תוכנה מיוחדת תעריך את סיכוני ההרס של הטילים המשוגרים לסביבה והמפקדה במשרד המלחמה בלונדון – השר, גנראל מטעם הצבא, יועץ משפטי של הממשלה ועוד שרה אחת, תתן אור ירוק. אם תיתן…

אבל כשמתברר שיש באיזור אזרחים, ולא סתם אזרחים – ילדה קטנה וחמודה מקימה דוכן לממכר לחם צמוד לגדר הבית שהוא המטרה, ומדד ההרס מכליל גם אותה בנפגעים, מתחיל מחול שדים לאורך כל ציר קבלת ההחלטות בדילמה – האם לנצל הזדמנות פז ולפגוע במבוקשים שמחפשים אותם כל כך הרבה זמן ועוד בדרכם לפיגוע שיהרוג עשרות, או להמנע מפגיעה בילדה התמימה.

שר ההגנה מעביר את ההחלטה ליועץ המשפטי. זה מחזיר לו את הכדור, משם זה עובר לאחריותו של שר החוץ שנמצא באירופה וסובל, בכלל מקלקול קיבה. מתוך בית השימוש הוא מעביר את ההחלטה לשר החוץ האמריקאי שנמצא בסין בטורניר טניס שולחן. הוא אמנם אינו מהסס והאישור ניתן, אבל הקצין-הטייס האמריקאי המפעיל את המזל"ט ויושב במכולה בלאס ווגאס עוצר את הפעולה שוב – בגלל הילדה המתוקה. ושוב, הכל מתחיל מחדש, פרוצדורה מורטת עצבים.

הבמאי גאווין הוד ושורת שחקניו הכוללים בין השאר את הלן מירן הבלתי מזדקנת, אלן ריקמן ז"ל ואהרון פול מטלטלים אותנו ביעילות רבה בין שתי אמיתות, בדילמה רגשית ועניינית. תחילה הם מותחים את עצבנו בצורך בניהול ההזדמנויות (אגב, הפעילות העיקרית בעיסוק כזה של ביון ומודיעין) כאשר הלן מירן כקולונל המרכזת את העבודה של מעקב וביצוע לוחצת על שרשרת המחליטים המתנדנדת לאשר את הפעולה ומתאכזבת שוב ושוב כשהזמן אוזל, כמו בשעון חול המתרוקן במהירות ומקרב את ההחמצה הגדולה. ואח"כ, כדי לפרוט בעוצמה על נימי הרגש דומעות העיניים אל מול המחיר של פעולה מורכבת וחסרת אנושיות זאת.

על שתי כפות המאזניים הללו מטיל הוד את כל כובד המשקל, ללא עידון או תחכום מיותר ולאחר שהוליך אותנו בבהירות רבה אל שיקולי הבעד הוא מטיח אותנו אל מחיר התוצאה נגד. ואנו נשארים, אולי כך צריך, תלויים בין העולמות הללו, וההחלטה המוסרית בידנו.

כשיצאתי מהקולנוע אל תוך מהדורת החדשות המקומית שמעתי שחיל האויר תקף מטרות ברצועת עזה כתגובה על ירי טילים משם יום קודם לכן וששני ילדים נהרגו בתקיפה על הביית שהיה היעד. צרוף המקרים היה מצמרר ושאלתי את עצמי מהו התהליך שעובר אצלנו אישור תקיפה שכזה…

"עין בשמים" – 8 בסולם אורשר

מרץ 19th, 2016 by
%d בלוגרים אהבו את זה: