"ציפורי חול" – כנפים שבורות

ז'אן פול מארה היה רופא צרפתי ממוצא שוויצרי , חבר בסיעת היעקובינים הרצחנית וממייסדי שלטון הטרור של המהפיכה הצרפתית שנרצח בביתו כששהה באמבט, מה שעשה במשך פרקי זמן ארוכים בשל מחלת עור נוראית, ע"י שרלוט קורדיי שהיתה חברה בסיעה הז'ירונדינית. הרצח, בדקירות סכין הביא לטבח שערכו היעקובינים במלוכנים ובז'ירונדינים, גרם להוצאתה להורג של קורדיי בגליוטינה והפך את מארה לקדוש הראשון של המהפכה הצרפתית. הרגע של מותו באמבטיה הונצח  ב- 1793 באחת היצירות המפורסמות של האמנות, ציורו של הניאוקלאסי ז'אק לואי דוד שהיה ממעריציו של מארה. הציור המפורסם הזה עומד במרכז המותחן הבלשי החדש "ציפורי חול" של אמיר י. וולף והוא מביא לידי ביטוי באופן הברור ביותר את היומרה המתפוצצת מחשיבות עצמית של הסרט.

צריך הרבה חוצפה ואולי גם תעוזה לאסוף תחת גג אחד כמה מהשחקנים הכי בולטים וותיקים של התיאטרון והקולנוע שלנו ובראשם שתי הדאמות – גילה אלמגור ומרים זוהר. הוסיפו לאלה גם את דבורה קידר, את עודד תאומי, עליזה רוזן, מלי לוי – גרשון המחוזרת רבות, אמנון וולף ושרית וינו אלעד, את הצלם  הנפלא אמנון זלייט והעורך הוותיק יצחק צחייק ואת המפיק מיכה שרפשטיין. כל כך הרבה תעוזה שלא נשאר הרבה דמיון ויכולת לסרט עצמו.

"ציפורי חול" הוא מותחן על רקע השואה. הוא מביט עליה מרחוק, בטווח זיכרונות בטוח כביכול של כמה עשרות שנים, אולם הוא מאכלס דמויות של ניצולות וניצולים שממשיכים לבעבע את הוויתה, לקיים את מפגשי המחזורים של בוגריה המתכנסים למה שהם קוראים "מועדון החברים הכי נורא בעולם" ולכולם יש כרטיס חבר. לכולם מלבד ל"מתפלח" עמיקם שחטאו היחיד היה שהוא פשוט לא היה שם אבל רוצה להוכיח שכן.

עמיקם, שירד מנכסיו מנסה לשכנע בחיזוריו, מעשה כחול הזקן אחרי אלמנות זה מקרוב, בעיקר עשירות, שהיה חבר של הבעלים שלהם, הכיר אותם עוד מ"שם" ובניצול החן שלו והאבל שלהן, להתקרב לצלחותיהן, לארנקיהן ולפנקסי הצ'קים שלהן. ואולי גם בעזרת עדותן, להיכנס רשמית לאותו מועדון חברים סגור. לשם כך הוא מוכן לשבור את הטאבו של איש הקעקועים שיחרוט על זרועו את המספר הנורא.

בתחילת הסרט מתגלה גופתו של עמיקם בירקון, בחזהו שלוש דקירות של סכין, אחת מהן קטלנית. החוקר אמנון טמנסקי החוזר כאן למשטרה אחרי השעיה יוצא לחקור פרשיה של זיהוי גופה אלמונית ומוצא עצמו במרכזו של סיפור רצח. שלוש נשים נאשמות במעשה : שחקנית מפורסמת, סוכנת הבית שלה ורופאה בגמלאות, אולם השוטר שמנסה לפענח את הפרשיה טבול כולו בעולם שנע בין העבר של הוריו, ניצולים גם הם, והווה שכולו גרושתו וילדתם הקטנה, מציאות המסיחה את דעתו.

אמיר וולף בסרט עלילתי ארוך ראשון שלו על פי תסריט שכתב עם אביו יצחק וולף ואורלי רובינשטיין קצפ מנסה להעמיד מותחן ישראלי (אין רבים מאוד כאלה במקומותינו עדיין) וצריך להחליט האם זה יהיה מותח או אולי משעשע ואולי שניהם. אבל למרות היומרה הוא לא היצ'קוק, לא בילי ווילדר (השמות אגב לא מקריים) ולא דויד פינצ'ר ויוצא לו ולא. למרות כמה רגעים ציניים ומרנינים שאחראית להם בעיקר דבורה קידר שזכתה על תפקידה כסוכנת הבית של מרים זוהר בפרס ה"אופיר" ומופע גאוני קצרצר של עליזה רוזן כאמו של הבלש אמנון והופעה מרשימה של גילה אלמגור, הסרט מתפרק בגמלוניות שלו, בחוסר המתח ובבלבול הנראטיבי שרובו, בעיקר התסריט הדל והרשלני  והעריכה המוזרה.

וכאן אנחנו חוזרים לתמונה של מארה. את המקור אנחנו רואים איפה שהוא באמצע הסרט, תלויה במוזיאון בתל אביב בו מבקרים (למה?) עמיקם והגברת זיסי גליק (זוהר). הסיבה לתמונה המעשנת הזאת במערכה השניה היא תמונת הרצח של עמיקם לקראת סופו של הסרט (לא לדאוג, זה כל כך לא מותח כך שזה לא ספויילר באמת) באמבטיה בביתה של ד'ר אולגה (אלמגור). למה דוקא כך ? איך זה שייך להתפתחות העלילתית ? איזו השלכה על הדמויות ניתן לעשות משימוש זה של אייקון אמנותי מזוהה כל כך ? לא ברור. טוב, אז וולף הבן והאב הם אירופאים מחונכים שמכירים את ההיסטוריה והולכים למוזיאונים. הערכנו.

אבל חוסר האחריות הנפוח הזה מכסה כצעיף גם את שאר חלקי הסרט. השימוש בניצולי שואה כגיבורי מותחן הוא תפל כל כך שזה מרגיז, גם במחשבה שנייה והייצוג שלהם – כולם עשירים, בורגנים ובעלי אמצעים הוא אפילו חטא לרבים שמצבם הכלכלי שונה. היחסים בין הדמויות המרכזיות לא ברורים ובודאי לא מפותחים – מה עושה כאן מלי לוי כאשתו של הבלש אמנון ולמה היא הולכת לצידו שוב ושוב, והעיצוב הרשלני של הדמות המרכזית עצמה – איך משפיעה העובדה שהוא דור שני לניצולים על התפתחות החקירה ומה עם הסיבה שבגינה פוטר וחזר לעבודתו.

הוסיפו לזה את הכבדות וחוסר החן של עודד תאומי כשחקן ציר והרי לכם סרט שכולו עיצוב אמנותי, שנע בין תפאורות מפוארות וצילומים מוקפדים והוא ריק מתוכן ועניין אמיתי. להלן החמצה לא נעימה, מרושלת ומיותרת למינואט קולנועי חוצפני ומשעשע של אנסמבל מפואר שהתכנס יחדיו בתואנות שווא.

"ציפורי חול" – 6 מינוס בסולם אורשר.

מרץ 11th, 2016 by
%d בלוגרים אהבו את זה: