חיפה – שותף + 3

כמה מילים לסיכום הפסטיבל בלי אף אחת על הסרטים. אבל חמש הערות על חיצי ביקורת שהופנו להנהלת הפסטיבל, גם הם בלי להזכיר ולו סרט אחד. בעצם אחד כן – את סרט הפתיחה. אבל גם על זה יש התייחסות.

העיתונות המקומית בחיפה לא חיכתה הרבה ומיהרה לפרסם ביקורות שליליות ארסיות על הפסטיבל ה-33 בחיפה, החל מערב הפתיחה ועד יום הסגירה, שבועונים, רדיו ומה לא, עיתונות שאולי טענותיה טבולות בפוליטיקה מקומית, בודאי שלא בראיה ובהבנה מקצועית של ניהול פסטיבל שכזה. כסוג של תשובה, לפחות העמדה בפרספקטיבה את ההישג של מארגני הפסטיבל וקברניטיו, להלן כמה נקודות שהועלו בביקורת והתשובות, אולי החלקיות להן.

1 . ערב הפתיחה : הכותרות של העיתונים והטענות שנזעקו מהרדיו דיברו על הבחירה האומללה של הסרט לאירוע הפתיחה " חצי מהאולם יצא מהסרט, גם יו"ר החברה המארגנת אתו"ס היה בחוץ". ובכן, ראשית מדובר בהגזמה, לא חצי אולם רק כמה מוזמנים בעיקר עובדי העיריה שממילא באים לטקס הפתיחה כדי להראות, עם עיניין די מוגבל הסרט שבא אחריו. אם הסרט הוא "קראוד פליזר" נשארים, אם פחות הולכים הביתה. "בלייד ראנר 2049" הוא בהחלט לא סרט "עושה טוב" או קל לעיכול. גם אנשי הקולנוע, מבקרים וקהל מודע מתקשים לקבל אותו. הוא מעורר ויכוחים, מאתגר, לא מתחלק נוח בבית הבליעה התודעתי. אבל הוא ללא כל ספק הישג של הפסטיבל החיפאי משום שזה הסרט המדובר ביותר בעולם בחודשים אלה. בגלל הקשר שלו עם ה"בלייד ראנר" המקורי, בגלל המסע האגרסיבי של יחסי ציבור שערכו מפיקיו, בגלל העובדה שהוא פתח את הפסטיבל ונפתח באותה עת בעולם כולו, בגלל הציפיה, בגלל הסקרנות ואולי גם בגלל הוויכוח שהוא מעורר. בלייר עשתה נכון שהחליטה, לא בלי היסוסים כנראה להציג את הסרט הזה בפתיחה.

בכלל, בחירה של סרט לפתיחת פסטיבל היא עיניין מורכב ומסובך הדורש שיקול דעת, הבנה מקצועית וקור רוח. מחד הסרט צריך להיות גדול מספיק כדי להעמידו אל מול רשימת הסרטים כולה. הוא צריך להיות אטרקטיבי, מעורר עיניין, סרט שדובר בו בחוגי התעשיה, מעורר, מגרה ומקדם. מאידך הוא צריך להיות כזה שיעניין את הקהל, או שלפחות יהיה לו פוטנציאל לעניין את הקהל. אולי חביב ונחמד, אבל לא חשוב מבחינת העשיה הקולנועית. ועל כל זה עומדת שוב הבעיה, שנחזור אליה מאוחר יותר, של הסכמת המפיצים להציג את הסרט המסויים בפסטיבל המסויים. לא פשוט.

2 . הפסטיבל עולה הרבה ואפשר לכוון את הכסף למטרות טובות יותר : נכון, אפשר בכלל לא להשקיע בתרבות שעולה הרבה כסף למשלם המיסים ולא מציעה תמורה מיידית שניתן למדוד בעין. אבל איך היו נראים חיינו בלי האופציה להעשיר אותם רוחנית. ובאשר לפסטיבל הזה ה-33, אגב האולמות היו מפוצצים ולראשונה, נדמה לי שהפסטיבל מימן את עצמו, כך שגם טענות אלה אינן רלוונטיות. צריך להבין שפסטיבל קולנוע בסדר הגודל וההצלחה של פסטיבל חיפה הוא לא בלתי חשוב גם לעיר עצמה. זהו האירוע התרבותי החשוב ביותר של העיר, פנינה תרבותית שהרבה ערים על ראשיהם ותושביהם האיכפתיים היו שמחים לאמץ. הפסטיבל של חיפה הוא הפסטיבל החשוב לקולנוע בארץ ואחד מהחשובים בתחומו ובסוגו בעולם. זהו הישג תדמיתי שיש לו גם השלכות כלכליות ביכולת למשוך איליו מאות אלפי מבקרים שמשקיעים בחיפה כספים בבתי מלון, במסעדות ובחנויות. זה עוזר מאוד בבנית שם לעיר בכל הנוגע להשקעות עתידיות, מהארץ ומחו"ל ולא בכדי עיריות קאן או קארלוי וארי או טלורוייד משקיעות בפסטיבלים שלהם לא מעט ושמן יוצא למרחוק ולא רק בתקופת הפסטיבל.

3 . מביאים אורחים מחו"ל ומהארץ שעולים הרבה כסף : זאת השקעה המביאה בסופו של יום גם רווח.  אין ברירה, כדי להשיג הד תקשורתי צריך להשקיע בהבאת אורחים כאלה. וזה נכון משני צידי המשוואה התקשורתית. אורחים מפורסמים מושכים עיתונות מפרסמת וזה מגיע לקוראים שמגיבים. עובדה, רשימת האורחים השנה והכתבות, כמו התדמית המצויינת מהפסטיבלים של העבר הביאו מאות אלפי צופים לאולמות שהקרינו את סרטי הפסטיבל השנה. והעיניין המתבשל לאיטו במשך השנים, התהודה המתפתחת של אורחים שבאים ועיתונות, שחלקה מוזמנת שמפרסמת, יוצרים את ההצלחה.

4 . הפסטיבל לא משרת את תושבי חיפה ועיקר הצופים באים מהחוץ: נפלא. תראו איך עיר הכרמל, המנומנמת רוב ימי השנה הופכת למרכז תרבותי ומסחרי שוקק שמושך איליו מתעניינים מכל הארץ. מה צריכה עיר יותר מלהפוך למרכז כל שהוא, למוקד משיכה. והאמת – כזר שהסתובב בין האולמות (ומיד גם על כך מילה) שראה את הקהל שזרם וחייך במרבית המקרים על סרט טוב שראה, אני לא יכול לקבוע מי היה מקומי ומי הגיע, למשל מחדרה או מתל אביב. וזה גם לא חשוב. מה שחשוב הוא שיש יותר ויותר צופים פוטנציאלים שקושרים את ימי החג שלהם, חמישה,שישי ושבעה ימים לחיפה ואם הם מהחוץ לעיתים קרובות גם נשארים בה ללון. זה בתי מלון, זה מסעדות, זה חנויות – אם אתם רוצים צידוקים כלכליים.

ובעיניין זה שתי בעיות שהפסטיבל צריך להתגבר עליהן שאולי כרוכות זאת בזאת. הגיל הממוצע של הקהל בפסטיבל השנה היה גבוה, נדמה לי שמחמישים ומעלה. העדרם של צופים צעירים, העתיד של תעשית הקולנוע וצופיו, היה כואב. וזה לא בגלל הבחירה של הסרטים ונושאיהם – זה קורה גם משום יוקר הכרטיסים ומיעוט האולמות. לפני שנים היה הפסטיבל מתפרש על 7 אולמות על כל הכרמל. היום מוצעים רק 5 אולמות וחסרונם של השניים הנוספים זועק. תוספת של אולמות תאפשר, אולי הוזלתם של הכרטיסים ובודאי יכולת להכניס לאולמות הללו על בסיס מקום פנוי צעירים שימלאו את השורות של צופים מזדקנים. הבעיה היא תשתיתית באין אולמות אחרים על הכרמל ואולי הפתרון הוא למשוך את הפסטיבל גם לאולמות הגדולים במורד ההר או להקים אוהלים זמניים לאיכלוס ההקרנות. זה קורה גם בפסטיבלים גדולים בחו"ל.

5 . פנינה בלייר מנהלת כבר יותר מידי זמן וצריך להצעיר את ההנהלה : כאן הופכים הטיעונים לאישיים ולכן בתגובה צריך לחדד את המקום המרכי בתיפקודה ובאישיותה בהצלחת האירוע. אני יכול לקבוע, חד משמעית שאת המרכזיות של הפסטיבל בחיי התרבות בישראל, ולא רק בחיפה, יש לייחס לבלייר. אין היום בסביבה תערובת של קשרים, ידע, יכולות מוכחות, טעם וניהול כמו שיש לבלייר. היכולת שלה לברור בין סרטים מתוך מאות של אופציות וחשוב מכך, להשיג אותם להקרנה בפסטיבל "שלה" היא חסרת תחרות. שנבין – זה לא רק לראות את הסרטים (בלייר נעזרת בצוות מצומצם של אנשי קולנוע כוועדת רפרטואר), הבעיה היא להביא אותם בתאריך מסויים לארץ. המכשלות רבות : החל מהחרם הידוע ה BDS שחלק מאנשי הקולנוע בעולם שותפים לו, דרך בעיות של תזמון – חלק מהסרטים משתתף בפסטיבלים אחרים המתקיימים בעולם באותה שעה, חלק מהמפיקים והמפיצים העולמיים דורשים שהבמאי או השחקן הראשי יוזמן לפסטיבל וזה עולה כסף שלא תמיד יש וצריך להעריך תועלות, במירב המקרים הסרטים הטובים שהוקרנו בפסטיבלים הגדולים של קאן, ברלין וונציה נקנו להפצה מקומית ואז צריך להתמקח עם המפיץ המקומי ולעיתים התוכניות שלו להקרנה לא עולות בקנה אחד עם תאריך הפסטיבל.

מקומה של בלייר היום בחברות ההפצה הבין לאומיות, בסוכנויות הממשלתיות הרבות לקולנוע, בשורות מתארכות של מי שאחראי להחלטות בניתוב סרטים בעולם הוא מקום של כבוד וזה הושג בשנים ארוכות של קשרים ויחסים אישיים שלעיתים מקצרים תהליכים – וזאת מתנה אדירה לכל פסטיבל שהוא. בשנות כהונתה כמנהלת הזניק הפסטיבל את מעמדו מפסטיבל מקומי, די בינוני ורדום לאירוע מרכזי וחשוב, אולי מהחשובים בארץ והישג כזה לא מוחקים בטיעונים סתמיים לריענון.

אני מניח מהכרותי את בלייר שהגיל, בשלב מסויים יעשה את שלו והיא תחליט להניח את האורגן המסובך, הקשה, המפרך והתובעני הזה לאחרים. לבלייר זה יהיה יום של נשימה עמוקה, אולי נשימת רוחה. לחיפה זה יהיה הפסד עצום.

אוקטובר 14th, 2017 by
%d בלוגרים אהבו את זה: