"סוג של רצח" – צנוע וקטן

משולש גברי של שני חשודים ברצח נשותיהם ובלש המנסה לפצח את התעלומה, שתי נשים מושכות, כל אחת ומעמדה וסגנון של הקולנוע האפל הישן והטוב מקדמים סוף מפתיע שיש בו גם מן השעשוע. 8 בסולם אורשר.

בין סקנדלים וצרות אחרות, בין חגים ושמחות אחרות בחרך צר של זמן נדחק כאן אל המסך מותחן בסגנון ישן של הפילם נואר, צנוע וקטן, מותחן לשם התרגעות. "סוג של רצח" מבוסס על עבודתה השקדנית של פטרישה הייסמית', סופרת אמריקאית שהתמחתה בספרות מתח והגיעה עדי פרסום בעקבות "זרים ברכבת", ספר די דליל שלה שזכה לעיבוד מוצלח בקולנוע בידיו האמונות של אלפרד היצ'קוק. היא היתה גם זאת שכתבה את הספרים שדנו בעלילותיו של טום ריפלי שגם הם זכו לעיבוד קולנועי ע"י אנטוני מינגלה בכיכובו של מאט דמון.

ה"פילם נואר", הסרט האפל היה סגנון קולנועי שהתפתח בהוליווד וטפטף אח"כ גם לעולם כולו בעקבות העבודות המוקדמות של הקולנוע הגרמני מיד לאחר מלחמת העולם השניה שכמה מגאוני יוצריו ברחו או גורשו לאמריקה עם עלית המפלגה הנאצית לשלטון. היו לו שתי פנים, לקולנוע האפל : האחד סגנוני. בעיקר שימוש מרובה בצללים שמלאו תפקיד ראשי בעיצוב הפריים הקולנועי, גם העמדת השחקנים היתה חלק מהסגנון, איפור מודגש ותפאורה שהציעה תחושה של צילום אולפני. השני היה נראטיבי : פרקטיקת השכר והעונש הוכחדה כלומר הגורל יכול היה להתעמר בכל אחד, לא רק במי שביצע פשע או פגע בקוד האתי החברתי. העולם יכול היה להתמוטט על כל אחד מאיתנו ללא שליטה או הבחנה. נולדה הדמות של האישה הפטלית המשחקת בגורל הגברים כדי להשיג את רצונותיה והשתמשה לשם כך במיניותה באופן בולט ביותר.

אנדריו גודארד, בעיקר במאי טלויזיה לוקח אותנו אחור, גם בסגנון וגם בשנת התרחשות הסיפור ומציע סרט המתכתב בסגנון הנראטיב, הצילום, הבימוי והמשחק עם הפילם נואר.  סיפורו של ארכיטקט אמיד שנשוי לאשה יפה אך היסטרית שניסתה להתאבד כבר בעבר, שנחשד ברצח שלה אחרי שנפלה מגשר גבוה. סיפור מקביל הוא של בעל חנות ספרים עכברי שאשתו נרצחה באכזריות, לא רחוק ממקום הנפילה של אשת האדריכל. בלש המשטרה שמנסה לפתור את שתי התעלומות חושד, כמובן בשני הגברים ותוהה האם יש קשר בניהם. סופו של הסרט, ממש בשניות האחרונות – מפתיע ומשעשע כאחד.

גודארד מצלם את הסרט בגוונים הפסטלים של הקולנוע של שנות השישים. הוא מעמיד את הסצנות בעיקר בחללים סגורים וחשוכים שבהם תפקיד העדר התאורה מרכזי. גם סגנון המשחק נראה כמיושן, מלאכותי מעט – כיאה לקולנוע האמריקאי של שנות הארבעים-שישים. צוות השחקנים ובראשם פטריק ווילסון ואדי מרסאן (שחקן אנגלי נפלא) ממלאים היטב את התפקידים המוטלים עליהם והסה"כ מציע סרט שיעניין אתכם, לא יטלטל מידי אבל הוא בהחלט חיובי ביחס עלות-תועלת שלו.

"סוג של רצח" – 8 בסולם אורשר.

A Kind of Murder

2 תגובות בנושא “"סוג של רצח" – צנוע וקטן

  1. צריך קצת יותר מאיש עם מגבעת שהולך בלילה בסמטה אפלה כשצלליתו המאורכת מוקרנת על קיר לבנים ואחר כך הוא יושב בבר (לא אפל!) ובוהה בזמרת בלונדינית שרה, כדי להדביק לסרט את התואר המחייב פילם נואר ומה עוד שפה מדובר בסרט מואר לעילא ועוד בסגנון התאורה האופייני לסדרות הטלוויזיה בערוץ הולמארק, תאורה שבה פנסים מאירים את הפנסים שהם לכאורה מקורות האור בסצנה שרואים על המסך. בדרך כלל זה בולט בסצנות המתרחשות בחדר מיטות כשרואים שתי נורות מעל למיטה שבמקום שהן תארנה את הסצנה יש מקור אור נוסף בחדר שמאיר אותן.
    אבל תאורה וסגנון הן רק מרכיב אחד בסרט אפל ויש עוד כמה כמו איפון הגיבורים והיחסים ביניהם שגם בהם יש מרכיב של אפלה שאליו מנסה להתחבר סגנון הצילום שאינו בעלמא סתם (אתה הבנת את זה ברוך?).
    יש עוד כמה סממים אבל לא באתי ללמד!
    כאן אפשר היה לומר OK, אין פה סרט אפל אבל יש סרט. אז זהו שלא.
    מה שיש פה זו עלילה מופרכת (אם בכלל אפשר לקרוא לרצף ההתרחשויות עלילה), עריכה מטומטמת שקופצת בין מקומות, זמנים ומצבים באופן שלא מאפשר לצופה להתמצא במרחב העלילה או זמן ההתרחשות והמקום שבו הסיפור פועל.
    והמשחק?
    מזמן כבר לא נראתה תצוגת שפל כזו של משחק מגוחך ברמות שקשה לתאר אבל אפשר לסלוח לשחקנים משום שהתסריט המטופש מקפיץ אותם מסיטואציה לסיטואציה, ממצב רוח אחד לאחר, באופן כל כך שרירותי שזה ממש לא אשמתם כי הם בס"ה באו להתפרנס לא לריב עם הבמאי..
    אז אחרי שהסולם שלך העניק 10 לפוקהונטס הנבואי ועכשיו 8 לקשקוש הזה, הייתי מציע שתשלח את הסולם שלך לכיול, שתעדכן את המס' במשקפיים ובאופן כללי תבדוק את מה שאתה מלהג לפני שאתה מפרסם.
    אם יש עוד פה עוד קוראים חוץ ממני, אז אל תתקרבו לסרט הזה!
    חג שמייח

  2. להלן התנגשות של טעם ועובדות. עובדה – אם זה מצולם ברובו כמו סרט אפל, נושא את המרכיבים הנארטיביים כמו איפיון הדמויות של סרט אפל (כולל הגימיק בסוף בעיניין מיהו המספר) – זה כנראה סרט אפל. נכון שהקולנוע התקדם מאז ויש מוטציות. באשר לטעם – לא אהבת, וזה בסדר גמור מבחינתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *