"פצצה אטומית" – ת'רון הזואתי, אין עליה

האמת היא שקשה לי להחליט האם "פצצה אטומית" היא סרט בנים או סרט בנות.  מצד אחד לפנינו סרט שפעם היינו קוראים לו "סרט ליומיות", השעה וחצי שבה נפגשים הבנים, לאחר צהריים של פורענות בזמן פנוי כדי לחטוף קצת אקשן רווי טסטוסטרון עם אלימות וסקס על קצה המזלג ואופציה נוספת לסדר את העולם המקביל של הקולנוע בשורה מנצחת של הטובים נגד הרעים.

מאידך זה יכול להיות גם סרט בנות שמקבלות כאן שעה וחצי של כוח נשי בדמותה של גיבורה, פאם פטאל אמיתית שיכולה הכל, תמיד ועל כולם, בייחוד על עולם שהוא עולם גברי שנראה סגור ובלתי חדיר. אשה המגשימה את עצמה, עושה לגברים מה שהם בדרך כלל עושים לה ולעצמם, מראה להם מהיכן יורה האקדח ועל איזה אף נוחת האגרוף. ומלבד זה גם אוהבת נשים אחרות. וגם גברים. שטה חופשי בעולם המימוש הפיסי.

האמת, כמו שאומר ייונסקו ב"זמרת בעלת הקרחת" נמצאת בין השניים, או גם וגם. ולכן אני באמת לא יודע אם לכוון לסרט את הבנים או את הבנות…

לתוך הסיר המבעבע של גיבורים כל יכולים מטעם עולם הריגול מחד והרומנים הגרפיים מאידך מזנקת עכשיו גם שרליז ת'רון בתפקיד הסוכנת המאומנת מאוד לוריין ברוטון ודוחקת לרגע את כל הכל יכולים, האמיצים, הנועזים בעורף האוייב, קוסמי הפעולה ואבירי השרידות. ואם בימים אלה העיסוק של חשיפת הנוכלים הוא עיסוקה של העיתונות, בימים של המלחמה הקרה עשו את זה מקצועני האקשן האמיתיים שיכולים היו לראות מבעד למסכות השקרים והבגידה בהם פעלו.

"פצצה אטומית" של הבמאי דויד ליץ' (לא לבלבל עם דויד לינץ' שזה משהוא אחר) מחזיר אותנו לימים ההם, לברלין השסועה שלפני נפילת החומה בעלילה שעיקרה חיפוש אחרי רשימת מרגלים רוסיים. ושוב נפרש לפנינו עולם הריגול האפלולי, הפעם על רקע ברלין לפני שהפכה מטרופולין ובירת התרבות האירופאית, שנראית רגועה ומשעממת על פניה אולם רוחשת כל רע ומזימה אפשרית מתחת לפני השטח. צילומי לילה, חדרים סגורים, פיסות מונומנטים שפעם היו סימליים כל כך (כיכר הכנסיה במערב ואלכסנדרפלאץ במזרח ואפילו החיאה שכולה טעות של נמל התעופה טמפלהוף שהוחזר לחיים בשביל הקולנוע).

טוב, זה לא ג'ון לה קארה, אבל העלילה המסובכת והמפותלת באמת לא חשובה אל מול היכולות המוכחות של ת'רון להציע יכולת פיסית קיצונית ששולחת את ג'יימס בונד לערבון מוגבל.  תוכלו להשתכשך כאן בסצנה אחת, מרשימה במיוחד לקראת סופו של הסרט, כעשר דקות ויותר של כוריאוגרפיה קיומית… ערבלו גם את הסיפור שמחליף צדדים ונאמנויות עם הצילומים האקספסיביים בכחלחל וכתום ובכל זוית אפשרית ואת העריכה ההיסטרית והרי לכם/ן הסרט לבילוי בהחלט שווה לערב קייץ חם במזרח התיכון. אם לברוח מהחדשות, הנה אופציה אפשרית בהחלט, ואת ההגיון נא להשאיר  בבית.

"פצצה אטומית" – 8 בסולם אורשר.

Atomic Blonde

אוגוסט 4th, 2017 by
%d בלוגרים אהבו את זה: