"חיבור פשוט" – ופשטני

הדילמה המונחת ביסוד הסרט האמריקאי "חיבור פשוט" מוכרת לכל הורה של ילד מחונן. האם ללחוץ על הדוושות ולשלוח אותו לעולם שכולו ליטוש הכשרון או להניח לו לעבור נעורים רגילים בשביל השקט הנפשי. זה מה שקורה למרי בת השבע בצורך לבחור בין ההתמכרות למתמטיקה, היא כמובן גאון קטן וחמוד, לבין חיים פשוטים עם הדוד האהוב. מלודרמה שלא מותירה סימנים. 7 בסולם אורשר.

בקולנוע התמים של פעם בשביל לסחוט אמפטיה ורגש היה מספיק להכניס כלב למרכז העלילה. עוד הרבה לפני שרין טין טין היה לסופר סטאר, לאסי שבה הביתה ועזית חשבה על קורס צניחה, היה כלב אחד מהגיבורים הראשונים של הקולנוע, סליחה ראינוע (סרט אילם) בסיפור מתח שביים ססיל הפוורת' האנגלי עם הכלב שלו בלייר ב 1905. הכלב עזר בגילוי והצלה של תינוק שנגנב ע"י צועניה מעגלה בפתח בית הוריו ברחוב אנגלי שקט. אחרי שהתרגלנו לחבב את היצור המתוק וגונב ההצגה, חברו הטוב של האדם וזה לא הספיק, הוחדרו הילדים לעלילות הדרמה סוחטות הדמעות והרגש כדי שהם יגנבו את ההצגה. בדרך כלל קטנים בלונדינים, עיניים כחולות (כשהיה כבר צבע בקולנוע) וגדולות. ג'קי קוגן של "הנער", שירלי טמפל, היילי מילס ובעוצמות גדולות ריקי שרודר, ג'סטין הנרי ובעיקר מקולי קאלקין והיילי ג'ואל אוסמנט.

אבל העולם מסביב הפך ציני יותר ורגיש פחות ולכן מנסה הוליווד כל הזמן להגביר את הווליום. "חיבור פשוט" בא אלינו עם סל מלא מסיחי דעת ומביא לנו את "גיבורי העל" של המלודרמה, בסרט המחבר ילדה קטנה ונטולת שיניים קדמיות, אבל בשביל זה היא גאונית במתמטיקה, את החתול שלה, ג'ינג'י סתום עיין, שכנה טובת לב כהת עור, דוד מאמץ אוהב וסבתה שעושה קולות של מכשפה. כל אלה כדי להטיח בנו את הדילמה – מה לעשות עם כשרון מופרז. האם לפתח אותו על חשבון הילדות, או לתת לחיים לזרום וההצלחה תגיע מתי שהו.

מרי היא ילדה חמודה ומאוד פקחית בת 7 הגדלה בפלורידה אצל דודה. למה ? מסתבר, על פי פיסות עיתון שהמורה שלה מוצאת בספריה שאמה התאבדה ומשום שלא היה אב פעיל בסביבה, נטל אותה הדוד תחת חסותו. פרנק, הדוד שהיה קשור מאוד לאחותו הבטיח לעצמו שמרי לא תסבול את עריצות אימם המשותפת אוולין (כמובן ממוצא ועם מבטא אנגלי, כמו רוב הרעים בקולנוע ההוליוודי) שדחפה את הבת למקסם את היכולות השיכליות שלה בייחוד במתמטיקה על חשבון ילדותה והתבגרותה וכך מצצה ממנה את האופציה לחיפוש אחרי האושר האישי.

פרנק יודע שמרי מחוננת אף היא, אבל הוא מתעקש לגדל אותה כילדה רגילה כדי שתוכל למצוא חברים וזמן לעיסוקים של ילדים. נכון, המפגש הראשון עם בית הספר הרגיל הוא טראומטי, משום שבכיתה לומדים 2 + 2 ואילו מרי חצתה כבר את הרף של חשבון אינפיניטסימאלי. בקיצור, המורה מגלה שמרי לא נמצאת במקום הנכון, המנהלת מציעה לפרנק לשלוח אותה למוסד למחוננים, הוא כמובן מסרב ואז מופיעה הסבתא אוולין שדורשת לקבל חסות ולפתח את היכולות המתמטיות של נכדתה.

צריך לאמר שהילדה די מתפתה לאפשרויות שמציעה הסבתא, ספרים מתקדמים על ושל מתמטיקה המגרים את מחשבתה, אבל היא אינה רוצה לעזוב את פרנק ואת השכנה השחורה והטובה והאוהבת רוברטה. הפתרון הסינמטי הוא בית משפט ואכן, הצדדים נזקקים לחוק  כדי להגיע להחלטה. טוב, נעצור כאן את מהלכה של העלילה המתפתחת להיכן שהיא מתפתחת עם לא מעט רגעים של לחלוחית מוגברת בגלגלי העיין של הצופים מתוך רצון לשלבם בדילמה.

נכון שיש בסרט כמה רגעים יפים, שהדיאלוגים בחלקם אפילו משעשעים ושהסרט אינו מתדרדר ממש למלודרמה זולה ומעצבנת, כפי שניתן אולי לצפות מסרט כזה. אבל עדיין לא מעט מהמורות דרכן עובר מרק ווב, הבמאי, מכשילות אותו באופן די צפוי. חייבים לאמר. אין כאן הרבה מקוריות, בודאי שאין הפתעות או מעמדים חריגים ומיוחדים ובודאי אין זכרון של טעם מסויים שאפשר ללכת איתו הביתה.

וכך, דילמה פדגוגית הופכת לביצת מוסר עם כמה רגעים יפים והרבה קיטש לחלוחי, כריס אוונס עצוב העיניים כסופר דוד ומקנה גרייס הקטנה  כדור המשך לכוכבי שביט זעירים שכבים עם ההתבגרות.

"חיבור פשוט" , 7 בסולם אורשר.

Gifted

3 תגובות בנושא “"חיבור פשוט" – ופשטני

  1. זליג, בסלוק ידידי או איך שקוראים לך מעת לעת…
    למה אתה כל כך כועס ?
    עלי, על העולם ?
    מה קרה לך שאתה כל כך ממורמר עד כדי להרגיש צורך להקדיש שוב ושוב זמן כדי לשפוך את מיץ המרה שלך באופן כל כך פתטי ?
    חבל על המאמצים, לפחות בכיווני, כי בי זה באמת לא פוגע …
    אם אתה לא יכול לבד, קח עזרה.
    יש גם כדורים שיכולים לשפר את המצב.
    תרגע
    בחיבה משועשעת
    גיד אורשר
    נ.ב – אני כותב את זה כאן כי כתובות המיילים המתחלפות שלך תמיד מפוברקות, כי אתה פוחד להחשף עלוב שכמותך, והתשובות שלי אליך תמיד חוזרות…

  2. אם היתה בך טיפת יושרה אז היית משאיר את הביקורת שלי ובצמוד אליה את התגובה המוזרה שלך ואז לפחות היית משאיר לשניים וחצי הקוראים שלך לשפוט מי מבקר לעניין ומיו משתלח בסתמיות אבל למי שמכיר את הסוג שלך לא ממש מפתיע לגלות שהמי שעיסוקו ביקורת הוא המי שהכי מפחד מביקורת!

  3. בסלוק, אורי, דני,או איך שאתה קורא לעצמך מידי פעם, בקיצור זליג,
    אין לי שום בעיה עם ביקורת בתנאי שהיא מגיעה ממישהו שמוכן להזדהות.
    אתה עכברון קטן מתחבא באנונימיות ושולח מסרונים בסגנון הכי פחדני ועלוב שיש עם כתובות דוא"ל מזוייפות
    אם יש לך מה להגיד – תגיד באומץ ובגלוי ואז תזכה ליחס ממני, כולל קבלת הביקורת שלך
    בנתיים, פחדן עלוב שכמוך, אני לא מוצא שום סיבה לפרסם את הגיגיך הללו – עד שתעמוד גם אתה חשוף לביקורת כמו שאתה דורש ממני.
    אז להבא – אם אתה רוצה התייחסות, צא מהמאורה ותחשף כמו בן אדם מבוגר.
    ועד אז – בייייייייייייייייייייייייייייייייייי
    אגב, זה כמה מאות ביום…הקוראים שלי….מה לעשות, האינטרנט סופר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *