ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

"קרא לי בשמך" – כף רגלי הקטנה, כף רגלך הגברית

סיפור שעבר גלגולים מעניינים עד שהגיע לבד הקולנוע המספר על אהבה ראשונה ועדינה של נער צעיר לבחור מרשים ובוגר ממנו, מערכת יחסים המתפתחת על רקע קסום של טבע פיסי ואנושי מחבק. עדינות ורגש נמתחים כאן לרגעים מתמשכים מידי, לעיתים פואטיים מידי במציאות אוטופית השמורה לליברליות אינטלקטואלית מלוקקת. משחק מרשים יכול לחפות על המגרעות, לא תמיד. 8 מינוס בסולם אורשר. 

ללא כל ספק, סרטו של לוקה גואדאנינו על פי תסריט של הבמאי-תסריטאי הוותיק מאוד ג'יימס אייבורי שביסס, מצידו את התסריט על ספרו של אנדרה אקימן הוא סרט יפה. הסיפור מתרחש באחד המחוזות המרהיבים של איטליה, בלומברדיה בצפון באזור האגמים עם הדולומיטים המשכרים והמישור שנמתח מתחתם בסביבות ברגמו ומילאנו, שמצטלם כאן נהדר, חושני ומשכר בייחוד בקייץ, עת בה מתרחש הסרט. הסביבה האנושית גם היא יפה, נינוחה אולי אפילו מלוקקת – משפחה אינטלקטואלית – אבא פרופסור לאמנות עתיקה ואמא עם מניירות אריסטוקרטיות ובן מתבגר מוכשר, רך עיניים ורב תחומי בן 17, המבלה בוילה מהפנטת שלה את חופשת הקיץ . משפחה שמשייפת בנונשלנטיות ארבע שפות בהתנהלותה היום יומית : איטלקית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. והיא, כמובן משפחה פתוחה וליבראלית. החיים הטובים יותר. אל גן העדן הזה מגיע צעיר אמריקאי תמיר ויפה תואר, בטוח בעצמו ומושך כל לב בסביבה – נשים וגם גברים, כדי לעבוד עם אבא פרופסור.

בתוך הטבע הפראי והיפיפה, בתוך האגם הקטן ליד הביית, עם שכשוך הפלג שזורם בסביבה, עצי הפרי נוטפי העסיס (אפרסקים למשל, להם מיוחד פרקון קטן ובלתי נשכח בסרט) וכמובן בשדות בדרך לעיירות הציוריות בסביבה מתפתח לו קשר של אהבה ראשונה, תמימה של הצעיר לבחור שמשאיר אחריו שובל של מתח מיני. הקשר, שמתחיל מהוסס בין שני הצעירים מתלהט מהר והשניים סוגרים על עצמם עולם של יצרים, אהבה וידידות, בתקווה שהסביבה לא תרגיש ותתערב. אבא אבא ואמא וכולם בעצם, אינטלקטואלים וליבראלים כזכור – ולמרות שהם יודעים, מוכנים לקבל ולהכיל.

גואדאנינו מרבה בפרטים, מתעכב על כל רמז והתפתחות של מערכת היחסים הרגישה הזאת. הכל כדי להדגיש את ההיסוס של שתי הדמויות בהתפרצות זה אל זה. וגם כשזה קורה, רובה של הדרך מתוארת ומוצגת בעדינות וברגש הרחוקים מסנסציה או חוסר טעם. גם השחקנים כולם, בהופעה רגישה תורמים לאוירה המתפשטת על המסך של נאיביות רומנטית מדבקת. כך אוליו פרלמן הצעיר (טימוטי צ'למט) מצליח להעביר את הדואליות, דו הקוטביות המינית שהוא מתחבט בה ובחירתו האולטימטיבית להפקיר את אהבתו הראשונה בזרועותיו של אוליבר (ארמי האמר) שמתחיל את הדרך בנוכחות אנטיפטית מוגזמת אך נכנע לרגש המופגן של מעריצו הצעיר. כך גם הדמויות מסביבם הפרופסור פרלמן (מייקל סטולברג) שמוכן לקבל את בחירת בנו בתקווה שיחווה את האהבה על כל גווניה ללא מגבלות וחסמים, אמא פרלמן (אמירה קסאר) המשמשת כאן רק כהד עמום לדמויות הגברים והצעירה מרסיה המאוהבת באוליו ומפסידה אותו לטובת אוליבר. משוטטים כאן, כתפאורות חיות גם שלושת האיכרים המתחזקים את הוילה השאננה.

הבעייה העיקרית של הסרט, המתרחש בתחילת שנות השמונים, היא הסטריליות הנורמטיבית שלו. גואדאנינו מבודד את הגיבור הצעיר ואהובו מתגובות הסביבה ומפתח את הקשר בניהם, אמנם ברגישות רבה, אבל בסוג של אוטיזם. הם לא מתחשבים בסביבה והסביבה, בתגובה, לא מגיבה גם אליהם. הטיפול הזה מאפשר, אמנם להתרכז בהתפתחות ההססנית, ואח"כ בהתפרצות הפיסית של היחסים – אבל מפקיר את כל הסיפור לתחושה של התנשאות לא אנושית ולכן מנוכרת. לשניים אין שום בעיה להימשך האחד לשני – אבא-אמא מן האינטיליגנציה, ואפילו המשרתים הכפריים הפשוטים לא מעורבים או מפריעים. גם אורכו והקצב של הסרט עומדים לרועץ, באיטיות מרובה של ההתרחשויות ובצילומים רבים מידי, יפים ומעוררי געגוע לטיול שהיה באיטליה, של הטבע כנסיונות לאמירות סימבוליות.

קרא לי בשמך – 8 מינוס בסולם אורשר. 

Call me By Your Name