Category: נראה ונשמע

ינואר 17th, 2017 by גידי אורשר
חוזר עכשו הביתה אחרי "אשה בורחת מבשורה", מפעל תאטראלי מדהים של הקאמרי-הבימה.
אפשר לכתוב על המאורע הזה הרבה, לשפוך תילים של פרושים, התיחסויות, מילים מילים מילים.
אבל זה לא יהיה מספיק לתאר את החוויה המטלטלת, העוצמתית, הקיומית, המופלאה, הכואבת, מצחיקה, צורבת, מקיפה, חכמה, מצמררת, מורכבת, מרגשת שחוצה את חיינו בארץ מנוקבת גורל כשלנו.
צוות מופלא של אנשי תאטרון אחראי על המרקם הזה – חנן שניר שעיבד את ספרו של דויד גרוסמן וביים, רוני תורן והתפאורה, אורי וידיסלבסקי והמוסיקה, מירי לזר והתנועה, רוני כהן והתאורה, פולינה אדמוב והתלבושות,
וצוות שחקנים מרתק : אין מילים לחבק בהם את אפרת בן צור, דרור קרן ואמנון וולף במרכז ולידם בתמיכה חובקת אנסמבל של צעירים מוכשרים דניאל סבג, דיויד בילנקה, רינת מטטוב, גיא מסיקה, עמוס בוארון, הראל מורד, ניר ברק, אלדד ברייטמן, ויטלי פודולסקי ודניאל וורטהיים.
הצגה שתעשה אתכם טובים יותר, מעשה התאטראלי הטוב ביותר שראיתי בארץ בשנים האחרונות
"אשה בורחת מבשורה" – 10 בסולם אורשר.

Posted in נראה ונשמע Tagged with: , , , ,

ספטמבר 27th, 2016 by גידי אורשר

(ביקורת וידאו) חיפשנו וחיפשנו פינה שקטה בעולם להגיע אליה לחופשת ראש השנה או סוכות המתקרבות. אוסטרליה וניו זילנד זאת אופציה אבל הן כל כך רחוקות שעד שניסע ונחזור – לא יהיה זמן לטייל. פריז, לונדון, תורכיה, סיני – מסוכן. אז אולי לסקנדינביה, לפני שהיא מתכסה בשלג והולכת לישון. רגע, רגע, רגע. לא כל כך מהר. תראו את "הגל" ותחליטו. 7 בסולם אורשר.

Posted in ביקורות קולנוע, נראה ונשמע

ספטמבר 26th, 2016 by גידי אורשר

הרימייק השני של הסרט המקורי של אקירה קורסאווה מאמצע שנות ה- 50 של המאה העשרים (זאת המאה הקודמת, מי היה מאמין) מוציא את התכנים הפילוסופיים-פסיכולוגים של גרסת הביניים המופלאה של ג'ון סטורג'ס משנת 1960 ומציע בעיקר אקשן מצולם היטב. ומי השחור המאיים על בכורתו של אובמה ? נכון, שוב דנזל וושינגטון. הוא והלהקה לרגע שהוא אוסף יוצאים להלחם בשביל זוג עיניים גדולות. 7 בסולם אורשר. להלן הביקורת בוידאו.

Posted in ביקורות קולנוע, נראה ונשמע

ספטמבר 18th, 2016 by גידי אורשר

להלן הנסיון השני שלי בתחום, לא של הביקורת, של העריכה בוידאו ואתם חייב להודות שיש שיפור ניכר מהפוסט-ביקורת הראשון. מקווה שזה ילך וישתפר, ובנתיים תהנו מהביקורת וכמובן גם מהסרט !!!

Posted in נראה ונשמע Tagged with:

ספטמבר 14th, 2016 by גידי אורשר

Posted in נראה ונשמע Tagged with:

נובמבר 13th, 2015 by גידי אורשר

לצורך שעור במסגרת הקורס שאני מעביר בסמינר הקיבוצים על "הוליווד החדשה" , על התקופה שנמתחה מהחצי השני של שנות ה 60 ועד אמצע שנות ה 70, השנים המרתקות של הקולנוע האמריקאי המתחדש, יצא לי לראות שוב את "רסיסי חיים" או בשמו המקורי " Five Easy Pieces"  של בוב רפלסון עם ג'ק ניקולסון לפני עידן השטיקלעך, קארן בלייק, סוזאן אנספאך ולואיס סמית, בין השאר. הסרט, מ 1970 נשאר בתרגום עברי רק בוידאו המיושן, מה שאומר איכות מתחת לבינונית, אבל איזה סרט נהדר, מרגש ומדמיע. 

כדי להזכיר, הנה אחד הרגעים היותר יפים ומטלטלים מהסרט, המונולוג של בובי – ניקולסון מול אביו הגוסס, אחרי שני גלים של שבץ מוחי, פעם מוסיקאי אנרגטי ודומיננטי ועכשיו שבר כלי.

המונולוג הזה נלמד ע"י שחקנים ופרחי משחק ומוצע לא אחת באודישנים – אף פעם לא טוב כמו המקור.

Posted in נראה ונשמע Tagged with:

ספטמבר 18th, 2015 by גידי אורשר

לא יודע מה קרה ל"וויז" בתקופה האחרונה, אבל מאז שהם הפכו בין לאומיים ומנסים לכוון את התנועה בכל העולם, דוקא ישראל, ארץ המקור, הביית, נשארה מאחור. האפליקציה שהפכה בת אוטו אצל כל נהג, שעזרה לנו להתחמק מהפקקים ולהגיע הכי מהר, הכי קצר והכי יעיל למטרתנו, מפשלת בתקופה האחרונה, מפשלת בגדול. נדמה שהם קפצו שם מעל הפופיק של עצמם. אז או שהיכולת נמוכה או שהפופיק גבוה מידי…

לראשונה שמתי לזה לב לפני כמה חודשים שבבוקר די עמוס כבישים היא לקחה אותי מביתי ליד פתח תקווה לתל אביב, אל הסינמטק דרך מודיעין ולמי שמכיר קצת כיוונים זה כמו לנסוע מתל אביב לחבש דרך תורכיה. אח"כ באו פישולים קטנים שתפחו בנסיעה הכי ארוכה שהיתה לי לחיפה, ואני נוסע ברגיל לפחות פעם בשבוע ללמד שם, אבל הפעם בשעה מוקדמת מתמיד חששתי מפקקי תנועה. ה"וויז" עשה לי, מה שנקרא פעם בימי אגד "חיפה מאסף", שעתיים ומשהו דרך פרדס חנה, כרכור, בנימינה, זכרון (כולל ביקור ביקב) היתקעות בפרדיס (שם עזבה אותי התוכנה לאנחות, שאסתדר לבד בסמטאות של העיירה ) ולבסוף עליה מוזרה למרכז הכרמל.

שני המקרים האחרונים תכפו ממש בשבוע ראש השנה. בדך לארוחת החג בחדרה התעקש ה"וויז" להציע לי לנסוע בכביש 4 העמוס תמיד ואני ביכרתי את כביש 6 שהיה פנוי. התוכנה דרשה כל הזמן לשנות מסלול ובחיבור לכפר סבא נשברתי. מה אומר לכם ? את הפקק שאיליו נכנסתי בכביש 431 לקח לבצוע כמעט 45 דקות  שאחריהם פקק נוסף ברמזורים בכפר סבא (כפר בעסה) ונסיעה איטית עד אבן יהודה בכביש שנבחר ע"יי הוויז. פעם שניה – שוב בכפר סבא – הקשתי כתובת, התוכנה אישרה ולקחה אותי בטוחות לתחנת דלק אחרי ג'לג'וליה. למה ? כי בא לה…  וביום הנורא ההוא, עם האובך והנסיעה בשביל החלב שלא רואים בו כלום, הייתי צריך להגיע לראש העיין – וה"וויז" החליטה שהיא, ביום כזה, לא באה לעבודה. שאחפש את החברים שלי. אז "IGO " נרתמה לעזרה.

האמת היא שאני לא לבד בטרוניות הללו, לאחרונה ל"וויז" יש שונאים רבים שבשבילם סיפור האהבה הולך ונשחק. כבר אין למי להאמין.

ובדיוק עכשיו נפלה לידי פרסומת שצריך ללמוד ממנה. של פרסומאים עם מעוף, כאלה שחושבים לפני שהם כותבים אינסטינקטיבית תקציבים לסאגות ענק במיליונים של פלפון ופאטנר, שקשה להבין מה הן מפרסמות, או פרסומות דלוחות כמו ה"הכל כולל ? כולל, כולל" והמערכונים הדוחים של "ההום דיזיין", או ניצול מכפיר של ילדים להורים צמאי פרסום וממון.

הנה שיתוף הפעולה הפורה, החכם, המשעשע, היצירתי, של הקולנוע והטלויזיה עם עולם הפרסום. כאן מכניסים לכם את המסר כמעט בלי שתרגישו ועם "גוד טיים" והרבה מחשבה ויכולת ביצוע. החברה של "טוסטד טי וי" לוקחים מסגרת מוכרת ומכניסי בה תכנים קצת אחרים. סוג של פרודיה. הרבה ידע, כבוד, דיוק בפרטים שמביאים לתוצאה משעשעת. הדוגמה הראשונה היא פרסומת ל"וויז", כן זאת המושמצת בשורות הקודמות, אבל זוכה ב"שאפו" לרעננות מחשבה של בחירת פרומו לקידום. אולי בגלל ההתרכזות בזה, לא היה להם זמן שם לתקן באגים. אולי…

ואגב – כדאי לשקוע גם בסרטים האחרים : הפרודיה על "בית הקלפים"(עם חיקוי אדיר של קווין ספייסי) ו"כס הדמים" והסרט על X-MAN ו- MAD MAN ביחד וכל האופציות המוצעות עוד, סרט על הטעויות שנעשו ועוד אפשרויות. בקיצור : צלילה נעימה ומצחיקה !

 

Posted in נראה ונשמע

ספטמבר 15th, 2015 by גידי אורשר

בכל פעם שנעשה לי ולמדינה רע בגלל מי שמוליך אותנו שולל כבר שש שנים ויותר, אני חוזר לשיר הנפלא הזה מתוך "The Book Of Mormon " . בתרגום גוגל : 

בחלק זה של אפריקה (במקרה שלנו אולי, אסיה?) , כשמשהו רע קורה לכולנו (וכל הזמן קורה משהו רע...), אנחנו פשוט מניפים את ידינו עד השמים ואומרים האסה דיגה איבואווי !!!   " Fuck you, God "

ולמי שלא מבין את שפות אפריקה, להלן ההסבר בגוף ההצגה – באנגלית :

Well, let's see… "Eebowai" means "God".
And "Hasa Diga" means… "Fuck You".
So I guess in English it would be "Fuck you, God!"

להלן מילות השיר כולו.זמזמו איתנו… 
In this part of Africa, we ALL have a saying- whenver something bad happens,
we just throw our hands up to the sky and say HASA DIGA EEBOWAI!


ELDER CUNNINGHAM:
Hasa Diga Eebowai?

MAFALA:
It's the only way to get through all these troubled times.
There's war, poverty, famine… but having a saying makes it all seem better!

There isn't enough food to eat!
Hasa Diga Eebowai!
People are starving in the street!

UGANDANS and MAFALA:
Hasa Diga Eebowai!
Hasa Diga Eebowai!
Hasa Diga Eebowai!

ELDER PRICE:
Well, that's pretty neat!

ELDER CUNNINGHAM:
DOes it mean no worries for the rest of our days?

MAFALA:
Kind of!

We've had no rain in several days!

UGANDANS:
Hasa DIga Eebowai!

MAFALA:
And 80% of us have AIDS!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

MAFALA:
Many young girls here get
Circumcised,
Their clits get cut right off.

ALL:
Way oh!

WOMEN:
And so we say up to the sky-

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

MAFALA:
Now you try! Just stand up tall, tilt your head to the sky,
and list off all the bad things in your life!

ELDER CUNNINGHAM:
Somebody took our luggage away!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

ELDER PRICE:
The plane was crowded,
And the bus was late!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

MAFALA:
When the world is getting you down,
There's nobody else to blame!

UGANDANS:
Way oh!

MAFALA:
Raise your middle finger to the sky,
And curse his rotten name!

ELDER PRICE:
Wait, what?!

ELDER CUNNINGHAM:
Hasa Diga Eebowai!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

ELDER CUNNINGHAM:
Am I saying it right?

ELDER PRICE:
Excuse me sir, but what EXACTLY does that phrase mean?

MAFALA:
Well, let's see… "Eebowai" means "God".
And "Hasa Diga" means… "Fuck You".
So I guess in English it would be "Fuck you, God!"

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

ELDER PRICE:
WHAT?!

MAFALA:
When God fucks you in the butt-

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

MAFALA:
Fuck him right back in his cunt!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

Hasa Diga Eebowai!
Hasa Diga Eebowai!
Fuck you, God!

ELDER PRICE:
Excuse me, Sir, but you should really NOT be saying that.
Things aren't always as bad as they seem!

MAFALA:
Oh really? Well take this fucking asshole, Mutumbo.
He got caught last week trying to RAPE a baby.

ELDER PRICE:
What?! Why?!

MAFALA:
Some people in his tribe believe having sex with a virgin will cure their AIDS.
There aren't many virgins left, so some of them are turning to babies.

ELDER PRICE:
But… that's horrible!

MAFALA:
I know!

UGANDANS:
Hasa Diga Eebowai!

MAFALA:
Here's the butcher, he has AIDS.
Here's the teacher, she has AIDS.
Here's the doctor, he has AIDS.
Here's my daughter, she has A….
Wonderful disposition.
She's all I have left in the world.
And if either of you lays a hand on her…
I will give you my AIDS!

UGANDANS:
If you don't like what we say,
Try living here a couple days!
Watch all your friends and family die!
Hasa Diga Eebowai!
(Fuck you!)
Hasa Diga Eebowai!

Fuck you God in the ass, mouth,
And cunt-a
Fuck you God in the ass, mouth,
And cunt-a
Fuck you God in the ass, mouth
And cunt-a
Fuck you in the eye!

Hasa-
Diga Eebowai!
Hasa-
Fuck you in the other eye!

Fuck you!
Fuck you God!
Fuck you!
Fuck you God!
Fuck you!
Fuck you God!

Hasa Diga!
Fuck you God!
In the cunt!

שנה טובה

Posted in נראה ונשמע

ספטמבר 9th, 2015 by גידי אורשר

איך מקבצים לסצנה לילית אחת במועדון לילה למעלה מעשרים הדמויות המפורסמות ביותר של הקולנוע ?

איך מצליחים לשכן לסיפור קטן מרובה פרספקטיות את הסרטים הלוהטים של הוליווד ושכנותיה ?

בקטע גאוני שפשוט חובה לראות עושה את זה עורך, משוגע קולנוע שברא יש מיש לכמה רגעים מטרפים של קולנוע טוטאלי.

טום קרוז, אל פצ'ינו, ג'ון טראוולטה, קיאנו ריבס, ארנולד שוורצנגר, ווסלי סנייפס, יואן מקרגור, גארי אולדמן, פיטר ווילר, ג'ים קרי, שרון סטון, מייקל דאגלאס, רוברט דה נירו, פטריק סווזי, מארק וולברג, מייקל ג'קסון, כריסטיאן בייל, מארק מאיירס, דארת' ווידר וויל פארל הם חלק מהשמות.

כמה סרטים אתם סופרים ?

אני ספרתי עשרים שבעה כאלה…

לא להחמיץ !!!!!!!

תודה לדניאל .

 

Posted in נראה ונשמע

ספטמבר 5th, 2015 by גידי אורשר

מכל פסטיבלי הקולנוע, והיו הרבה, אחד אני זוכר בערגה. למעשה, בכל פעם שאני שומע את השם טליורייד , סומרות שערות ידי וגבי בגעגועים. לא הרבה יודעים מי-זה, מה-זה, פסטיבל פנינה השמור בעיקר לאנשי מקצוע, אבל מי שהיה שם לא ישכח.

באופן אישי אני סופר עלי כבר עשרים ושמונה פעמים פסטיבל ברלין, עשרים וחמישה פסטיבלי קאן, טריבקה, לונדון, ולנסיה, אוטרכט, סאן וינסנט, ברטיסלבה, פולה, נובי סאד, כמובן עשרות פעמים בירושלים ובחיפה, לפעמים כחבר בוועדות שיפוט, פעמים כעיתונאי מסקר ומבקר, אבל פסטיבל טליורייד עולה על כולנה. האירוע השנתי המתקיים במהלך ארבעה ימים מסביב ל"לייבור דיי" אי שם בהרי הרוקי האמריקאים, בגובה של שלושה –  ארבעה קמ' מעל פני הים, בעיירת כורי זהב לשעבר שהפכה להיות אתר סקי יוקרתית בחורף הארוך, רחוב ראשי אחד ושניים  קטנים המקיפים אותו, הוא אחד המשמעותיים לקולנוע בכלל ובפרט לקולנוע האמריקאי בדרך אל האוסקר המתקרב.

יש משהו באוירה המיוחדת של העיירונת המקסימה הזאת, הנטועה בתוך ההרים הירוקים והשמיים הכחולים עמוק מרופדים בעננים כבדים הבוקעים מכל חלון שעושה אותה משפחתית לכל מי שמגיע. ולפסטיבל הזה מגיעים לא הרבה, מכסימום 5000 צופים רובם מהוליווד, אבל הכי גדולים שיש כדי להציג את הסרטים שלהם ולראות, פעם ראשונה לפני קהל, פרימה ויסטה אמיתית, בלי דעות קדומות ובלי שמועות. טליורייד זה פסטיבל בלי מחיצות, קיבוץ לרגע של אנשים שבאו לראות קולנוע, לדבר קולנוע ולהפגש קולנוע.

המהדורה שלי היתה מוקדמת יחסית, 1994 במסגרת נסיעת חלומות של פעם בחיים לאורכה ולרוחבה של תעשית הקולנוע האמריקאית, סרט מסע אמיתי, בקבוצה בין לאומית של במאים, מפיקים, תסריטאים, עורכים, מנהלי בתי ספר לקולנוע ומבקרי קולנוע. הטיסה מדנוור, עיר הבירה של קולורדו לדוראנגו, עיירה שכנה שיש לה שדה תעופה קטנטן בין ההרים, היתה הטיסה הנוראה ביותר בחיי. מטוס קטן, מנוע מדחף, עשרים נוסעים ודיילת מזיעים וירוקים מפחד שנוהל  הישר לסופת ברד וברקים בתוך עננים כבדים ע"י טייס קאובוי שהרכיב אותנו כמו בתחרות רודיאו על פר פראי.

בכניסה לעיירה. הראשון מימין הוא אלכסנדר רודניאנסקי, חבר ולימים מפיק ענק ברוסיה, גם של "ליוויתן".

בכניסה לעיירה. הראשון משמאל הוא אלכסנדר רודניאנסקי, חבר ולימים מפיק ענק ברוסיה, גם של "ליוויתן".

אבל השקט וההנאה הצרופה, כמו ההפתעות שבאו אח"כ כיפרו על הכל. לא מכיר פסטיבל כל כך יוקרתי שהוא גם אינטימי וגם חם, גם נוח להתנהלות ומסביר פנים, ומציע מרכולת כל כך מעניינת , ראשונית וחשובה. את הפסטיבל מנהל כבר שנים רבות טום לודי שידו בהרבה עיניינים בקולנוע האמריקאי, בודאי העצמאי והוא מציע חברות ושיתוף בעריכת התוכן למנהל אמנותי אורח, שגם מציג חלק מהסרטים, כדי לגוון בטעמים ולהוכיח שהקו הכללי הוא חידוש ושינוי. בשנים קודמות מלאו את התפקיד באק הנרי, סלמן רושדי, ברנרד טאברניה, לורי אנדרסון, פיטר סלרס, אלכסנדר פיין השנה זאת היא רייצ'ל  קושנר, סופרת ופובליציסטית.

כמו כל עיירה קטנה במערב ארה"ב גם טליורייד אינה מרופדת באפשרויות איכסון להקרנות סרטים והאתרים הספורים בהם נערך הפסטיבל רובם מאולתרים או מאובזרים במיוחד לאירוע. במרכז הרחוב הראשי עומד בית האופרה הישן מבנה מייסוני הבנוי עץ מאסיבי שהפך להיות אולם הקרנה, בית הספר המקומי מציע גם הוא את אולם הספורט שלו, עוד מסבאה הופכת לאולם לעת הצורך ואם מזג האויר מרשה מקיימים שם הקרנות מתחת כיפת השמיים. אם לא – הקור שמתחיל להשפיע וגשם לעיתים – הנה אוהל ענק שנבנה במיוחד לאירוע.

המפגשים עם הסלבריטאים שבאים מלוס אנג'לס, בצד השני של ההרים הם תערובת של מקריות ותכנון. הכוכבים – במאים ושחקנים מציגים את הסרט לפני ההקרנה העולמית הראשונה ומשיבים לשאלות וניתן לדבר איתם אחרי ההקרנות. סימפוזיונים קטנים בהשתתפות אורחים אחרים נערכים גם הם, פתוחים לקהל, אבל הכי כיף זה לפגוש באופן ספונטאני ובלתי אמצעי את האורחים – חלקם כוכבים בסדר גודל של דה נירו, קופולה, ג'וני דפ, מריל סטריפ, ככה ברחוב. שלום שלום. באחת ההקרנות, ואני יושב בשורה הראשונה נכנס לואי מאל ויושב לידי. באחרת היה זה רוי שיידר. נשבע.

הסרטים בטלורויד הם תערובת של המיטב מהפסטיבלים הגדולים של אירופה והחדשים חדשים של הוליווד, בייחוד אלה שיש להם סיכוי באוסקר. המאבק על הראשוניות החריף בשנה שעברה מול פסטיבל טורונטו הענק שדורש בכורה לסרטי התחרות שלו והסיבה הזאת הוסיפה תוקף לעובדה שאת רשימת הסרטים המוצעים בטליורייד סופרים רק במדרגות הכניסה. כלומר ממש ממש ביום הפתיחה.

אז מה היבול השנה ?

השנה ההיצע, כמו בכל שנה, מעורר תאבון. אם לשפוט על פי הסרטים הזרים שאת רובם כבר ראיתי בקאן ובברלין ועל פי היוצרים של הסרטים האמריקאים, היה כדאי לעשות את המאמץ ולקפוץ לקולורדו. טוב, אל תעשו את זה על באמת – הפסטיבל התחיל אתמול ועד שתגיעו הוא יסתיים.

נציג ישראלי אחד בכל זאת נמצא שם "תיקון", סרטו של אבישי סיוון שעושה עכשיו את הסיבוב הבין לאומי שלו בפסטיבלים הגדולים. מהקולנוע האמריקאי יוקרנו שם, בנוכחות נציגים מההפקה : "Black Mass ", סרטו של סקוט קופר עם ג'וני דפ ובנדיקט קאמברבאץ' המביא סיפור אמיתי על מאפיונר מבוסטון, אחיו של הסנטור המקומי שהפך להיות מודיע של ה FBI והפליל משפחה יריבה. דפ אולי לא יספיק להגיע הנה מונציה, שם הוקרן הסרט זה עתה בדרך לטורונטו, אבל קמברבאץ' והבמאי כבר נמצאים בטלורויד.

"סטיב ג'ובס", סרטו החדש של דני בויל עם מייקל פאסבנדר, קיית ווינסלט וסת' רוגן יוקרן כאן אף הוא, בנוכחות כמה מהשחקנים והבמאי שיזכה גם בפרס מיוחד של הפסטיבל. זהו סיפורו של האיש שהביא את "אפל" לגדולה והיה אחת הדמויות המסקרנות ביותר של עולם המחשבים העולמי. בויל זוכר לטובה את טלורויד שבו החלה הנסיקה של "נער החידות מבומביי" שלו בדרך לתהילת עולם ובו הוקרן גם "127 שעות" שלו.

"קארול" . קיית בלאנשט ורוני מארה

"קארול" . קיית בלאנשט ורוני מארה

"קארול", סרטו היפיפה של טוד היינס ("ולווט גולדמין", "הרחק מגן עדן", "אני לא שם") החוזר לדון בשאלות מגדריות בייחוד ביחסים האסורים של הגייז, כאן נשים בשנות החמישים באמריקה השמרנית גם הוא יוקרן כאן. הסיפור, על פי ספר של פטרישה הייסמית' עוקב אחרי אהבתן של צעירה עכברית ניו יורקית וגברת מנוסה ממנה, נשואה למשפחה עשירה ואם לבת קטנה המכניסה את הצעירה לעולם שכולו טאבו. קייט בלאנשט מהממת ולידה רוני מארה  הצעירה שזכתה השנה בפרס השחקנית בקאן על תפקידה זה שתארח את הסרט בפסטיבל.

מייקל קיטון מככב בסרט נוסף שיגיע הנה הישר מוונציה, " Spotlight ", סרטו של טום מקארתי העוסק בפרשיה קשה של חיפוי הכנסיה בבוסטון על הטרדה וניצול מיני של ילד , עיניין שעורר סערה ונתגלה בתחקיר של ה"בוסטון גלוב". עוד בסרט ליב שרייבר, רייצ'ל מקאדאמס ומארק רופאלו.

גם נסיון מעניין של נטפליקס להציע סרט בהפקתם מגיע הנה, "Beasts Of No Nation " בן השעתיים וחצי של קארי פוקנאגה המתאר את קורותיו של ילד אפריקאי שמגוייס לאחד הכוחות של גרילה אכזריים המשתוללים ביבשת השחורה. אידריס אלבה בתפקיד דרמטי וקשה בסרט כבד מאוד לצפיה.

שרה גברון ("בריק ליין" ) מביאה הנה את " Suffragette " עם קבוצה מעניינת מאוד של שחקניות כמו קרי מאליגן, הלנה בונהם קרטר ומריל סטריפ בסיפור המאבק לזכויות של הסופראז'יסטיות , מאבק אמיץ  שהביא אותן לתשלום גבוה על דרישותיהן לשיוויון זכויות לנשים.  צ'ארלי קאופמן, אחד התסריטאים המבריקים והיצירתיים של הוליווד ובמאי בעייתי מביא הנה את שיתוף הפעולה שלו עם דיוק ג'ונסון בסרט סטופ פריים " Anomalisa  " על טירופו של אדם משגרתיות החיים.

הסרטים הזרים כוללים את "  IXCANUL " מגוואטמאלה על אשה, פועלת פשוטה המנסה לשמור על כבודה גם אל מול הבוס המנצל אותה, סרט פמיניסטי מעניין. " RAMS " האיסלנדי על יריבות בין שני אחים שפוגשת צורך קיומי. "בנו של שאול" של לסלו נמש, סרט מהפנט על עבודתם הנוראה של הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה ורצונו ש אדם לשמור על כבוד מינימאלי לבנו המת ולהביאו לקבורה. ו"חורף באש" סרטו התעודי של יבגני אפינייבסקי  העוקב אחרי המהומות באוקראינה 2013-14 בנסיון של ההמונים להפיל את שלטונו של ויקטור יאנושביץ'. עיקר הסרט עוקב אחרי האירועים בכיכר מיידאן בקייב שהיתה הסמל להתמרדות.

יש עוד סרטים בפסטיבל השנה, בהם סוכריות כמו הסרט "חסד מופלא" התעודי – מוסיקאלי  של סידני פולק המנוח על הזמרת ארתה פרנקלין , סרט שנעשה ב 1972 ולא ראה עדיין מסך, כאן בגרסה מסודרת  וכמו המשך המסורת של הקרנת סרטים משוחזרים מתקופת הראינוע שמגיעים מפסטיבל פורדנונה לסרטים אילמים ומוקרן בליווי תזמורת. עוד הסטוריה קולנועית תיפרס כאן והעיקר – החגיגה שמורגשת בכל מקום.

אוי, לו אני שם עכשיו…

Posted in נראה ונשמע

%d בלוגרים אהבו את זה: