Category: Uncategorized

אוקטובר 10th, 2016 by גידי אורשר

סהדי במרומים, לא מבין מה מושך אנשים נורמטיבים ללכת לראות ולהנות  מסרטי אסונות שבהם אנשים אחרים נשרפים, נפצעים, נמעכים, מתרסקים, זועקים מכאב, מאבדים את היקר להם טובעים, נקברים בהתמוטטות גורד שחקים, נופלים ממטוס באמצע הלילה או נעלמים בתוך קרניים אולטרה אינפרה-רדיות שנשלחו מצלחות מעופפות שמקורן מהמאדים. מה, לא מספיק לפתוח עיתונים או טלויזיה היום, ממש היום  ולראות מה מתרחש באזורי אסון  בסוריה, בקריביים, בכבישים בארץ, באתרי הבניה, בירושלים, בפייסבוק, ליד מירי רגב בשביל להבין שממילא זה כבר כאן ? במציאות ולא בקולנוע ? הסרט של פיטר ברג בודאי לא נותן תשובה. 6 בסולם אורשר.

בעיתות מצוקה של שפל כלכלי או מלחמה חלילה משתדלים הצופים לברוח לעולם טוב יותר, יפה יותר, מסודר יותר והקולנוע הוא המדיום הטוב ביותר להגיש לנו את החומרים הבלתי מציאותיים הללו באופן השקרי והנפלא כדי לנחם אותנו. וזה טבעי. בים של משברים והרס אנחנו רוצים להסניף קצת שקט, להוריד את לחץ הדם ההיסטרי, להאט את הדופק. אבל בעיתות כאלה של אסונות תוכפים ללכת לקולנוע כדי לראות אסונות של אחרים ? מה ההגיון ? מה התועלת?

מילא היו היוצרים של סרטים דוגמת "אסון בלב ים" נוטלים אותנו לטריטוריה של מוסר ההשכל. שנלמד משהו על משוגות הטבע, החיים ועל בני האדם ורוחם, רוח גדולה ורוח רעה. שיגידו מילה או שתיים בנושא ההיבריס, חטא הגאווה, הבורות או המכשלות של הכוח. אבל למרות האופציה – ויש כזאת במקרה של האסון שהתרחש על סיפון אסדת המחקר "דיפווטר הורייזן" לפני כשש שנים במפרץ מקסיקו והיה האסון האקולוגי הגדול ביותר בתולדות ארה"ב מעשה ידי אדם, פיטר ברג הבמאי שורף אותה ומטביע אותה במים אדירים ובאש מאכלת ולא משאיר אפילו פיסת אמירה כל שהיא. לא נלמד כאן דבר.

הוליווד נמצאת בשנים הללו בסוג של משבר של חיפוש דרך. המון רימייקים, סרטי המשך ועיבודים לסרטים גדולים מהעבר או סרטים זרים השאירו אותה מדולדלת באמון חלק הולך וגדל של צופי הקולנוע המעדיפים יותר ויותר את הטעם של חברות ההפקה מן הטלויזיה והאינטרנט. לכן מחפשים שם נושאים בעלי פוטנציאל דרמטי מתחת לאדמה, או מתחת לים במקרה הזה, בעיקר סיפורים של מקרים אמיתיים שאפשר לעטוף בצלופן של זוהר ומוסר ולמכור לקהל שלא מכיר את המקור, או מכיר ומתגעגע.

כך הגיעו שם לסיפור "דיפווטר הורייזן" שיכול ואולי גם צריך היה להיות סרט שעוסק בקריאת התיגר של האדם מול הטבע ושל החמדנות הכלכלית של חברות הענק מחד, או של הנאמנות והחברות, ערכי המשפחה והמקצוענות והאחריות ההדדית מאידך. אבל , כאמור דבר מזה לא מפותח בסיפור על המסך ובמקום זה הסביבה מתמלאת באש ותמרות עשן וקולות נפץ ומבנה מפואר שנדמה שאין חזק ממנו המתפורר כמגדל קלפים על חלק מאוכלוסייתו.

"דיפווטר הורייזן" היתה אסדת מחקר וקידוחי נסיון שעסקה בחיפושי נפט במעמקי הים, בעומק קילומטרים רבים במפרץ מקסיקו. החברה האם, בריטיש פטרוליום מנסה למקסם רווחים ולצמצם עלויות  ולכן מצב התחזוקה של מפלצת הפלדה המיושנת אינו מבריק. אבל אלה אינן בעיות שאנשי הצוות המיומנים לא ייודעים לפתור באלתורים ובנסיון. ג'ימי (קורט ראסל) הוא האיש הנערץ, האחראי על האסדה, העליון בהיררכיה המקצועית והפיקודית. מייק וויליאמס (מארק וולברג) הוא האחראי על המחשבים והאלקטרוניקה של המפעל הענק יונק הנפט שרגליו תקועות עמוק בקרקעית הים. וויליאמס הוא הגיבור של הסרט, ונקודת המבט שלו מלווה אותנו מהשניה הראשונה, של היקיצה בזרועות אשתו (קייט האדסון) לבוקר החזרה למשמרת של שלושה שבועות בים ועד כותרות הסיום. מי שחושב שהיה טמון במשפט זה ספויילר, לא ראה סרט הוליוודי מימיו.

אל המסוק שמעביר את העובדים לאסדת הקידוח מתלווים שני מנהלים של BP ואחד מהם (ג'ון מלקוביץ") הוא זה שיפעיל את סמכותו לקיצור הליכי הקידוח, מה שיגלגל את אנרגיות ההרס של "דיפווטר הורייזן" לגהינום של אש ולאסון אקולוגי ענק שהציף את מפרץ מקסיקו בכמויות עצומות של דלק שנשפך מקרביו למימיו.

כל סרט שכזה מתחלק, כידוע לשני חלקים עיקריים. בראשון מניחים את היסודות ומכירים את הסביבה – הגאוגרפית והאנושית שתהרס בחלק השני. זה המקום להעמיק את הקשר עם הדמויות הראשיות, לפרוש את משנתן והגיגיהם ואופיין לצורך הגברת הדרמה והדאגה והמעורבות האישית של הצופים. ברג עושה את הצעדים הנכונים, אבל נכשל במידתם ובאפקטיביות שלהם. הכרותנו עם הדמויות היא שיטחית, מרפרפת, אנחנו לא מתחברים אליהן ולכן לא באמת איכפת לנו מה קורה להן במאבקן לחיים.

האקשן, ההרס, הרעש, האסון מוגזמים בחלקו השני של הסרט. זה רע יותר מידי, יוצא מפרופורציות ולכן מאבד את האמינות. עוד ועוד חלקים של האסדה עולים באש, עוד ועוד ברזל מתמוטט ושובר ברזל אחר, עוד ועוד חלקים של האסדה מתפרקים לתוך מי הים וללהבות הלוחכות הכל, עוד ועוד זעקות פצועים, עוד ועוד גופות בדרך אל האש, של פרצופים מיוזעים ומרוחי גריז.  כמעט שעה אינטנסיבית כזאת, והי, אנחנו באנו הנה באופן וולונטארי, לא לשכוח…

במאים טובים הוכיחו שהם יכולים לנצל גם מסגרת שכזאת להעברת מסרים קיומיים ובאופן מקורי ומרתק. גם נחיתת אונס של מטוס על מים קפואים שהיתה סיפור כל כך משופשף ומוכר הפכה ליצירה מרתקת עם במאי שידע להניח אותו נכון גם בקולנוע. ברג כנראה אינו כזה וכך הופך עוד סיפור חשוב ודרמטי לעוד סרט אסונות סתמי ומפוספס.

נ.ב.

הקורא שטייניץ, קח לתשומת לבך…

"אסון בלב ים" – 6 בסולם אורשר

Deepwater Horizon

Posted in Uncategorized Tagged with: , , , ,

ספטמבר 7th, 2016 by גידי אורשר

לא לטעות. "משפחת פאנג" אינו סרט על משפחת מהגרים סינית או סרט אנימציה לילדים. זהו סרט בוגר, מעניין, מהודק, מתוחכם אפילו, המערב עבר בהווה וטבול כולו, בסופו של דבר, בשאלה עם ניחוח בלשי-מותח. צוות שחקנים נכון מוסיף להנאה. 8 פלוס בסולם אורשר.

גור לך פרופסור רולידר, הזהרי מיכל דליות, חשבו מסלול מחדש אנשי מכון אדלר כי הנה בא הקולנוע האמריקאי העצמאי ומציע תובנות משל עצמו על יחסי הורים וילדיהם ועיצוב דרכה של המשפחה המודרנית. לפחות שני סרטים בנושא מפארים בימים אלה את הדילמה הבלתי פתורה של גידול צאצאים, חינוכם והמידה של אחריות והשפעה הורית על טיפוחם וגילוף עתידם של אלה והם מוקרנים על המסך שלנו. שני סרטים שונים לחלוטין בגוון העשיה שלהם, כמובן גם באיכותם.

"קפטן פנטסטיק" ו"משפחת פאנג" מעמידים זה מול זה את הדוגמטיות הטיראנית של ההורים שחושבים שתפקידם הוא להנחיל בכל הכוח את פילוסופית החיים שלהם על ילדיהם, דוגמטיות שלא עולה בקנה אחד עם הפלורליזם רב הגוונים של החיים, אל מול הצורך לתת לילדים עצמם את העצמאות בבחירה בתהליך התבגרותם. כפיה מול חופש. טוטליטריות מול דמוקרטיה. אך בעוד ש"קפטן פנטסטיק" של מאט רוס הוא מלודרמת מוסר לחה, "משפחת פאנג" הוא סרט אירוני עם נגיעות קומיות, בהחלט לא שיגרתי ובודאי מעורר עיניין ומחשבה. גם בגלל שהוא עוסק לא רק בנושאים אלה של חינוך והשפעה, אולי נסיונות אינדוקטרינציה הורית, אלא גם בנסיון לנגיעות בהגדרה של אמנות, יצירה והשפעתן על העושים במלאכה.

לא לטעות. "משפחת פאנג" אינו סרט על משפחת מהגרים סינית או סרט אנימציה לילדים. זהו סרט בוגר, מעניין, מהודק, מתוחכם אפילו, המערב עבר בהווה וטבול כולו, בסופו של דבר, בשאלה עם ניחוח בלשי-מותח. אבל אל דאגה. התשובה תהיה גם היא קשורה בעבותות הדיון באחד משני הנושאים העיקריים עליהם תלוי הסרט. ג'ייסון בייטמן, מעולם שחקן סימפטי ועכשיו גם במאי מקורי (זהו סרטו השני אחרי " BAD WORDS" מ 1913 ולא מעט פרקים של סדרות טלויזיה) מנסה וגם מצליח לבנות קו נראטיבי המשכשך את תהליך העשיה האמנותית עם תוצאותיה המוגמרות המוקרנות על המסך. קונסטרוקטיביזם אמיתי.

הסיפור עוקב באופן אחראי ונבון אחרי עלילת וסגנון ספרו של קוין ווילסון בקורות משפחת פאנג – האב כלב, האם קמיל , הבת אנני והבן, המספר באקסטר. ההורים הם אמני קונדס, מה שנקרא "PRACTICAL JOKES " אותם הם מבצעים על קהל רחב של צופים-קרבנות שאינו יודע שמדובר בעצם בהפקות מתוכננות היטב. את התגובות של הקהל המקרי מצלם אבי המשפחה ומנציח כפיסות חיים המוצגות בגלריות כאמנות. מין פיתוח די אכזרי על טכניקות המצלמה הנסתרת. ומכאן נשאלת השאלה האם אמנות מחקה את החיים או היא רישום החיים עצמם…

הסרט, כמו הספר מציע שני מישורי התנהלות – הווה ועבר כאשר הסיפור העיקרי מתרחש בבגרותם של הגיבורים החוזרים לזכרונות הילדות שלהם, שחלקם מצולמים וחלקם מונצחים בסרט תעודי שנעשה על המשפחה. בעבר נקראו הילדים, ששמשו חלק בלתי נפרד מצוות הפעלולים והתעלולים שהמציא האב  A ו – B על פי סדר הולדתם ועכשיו כשהם במשבר יצירה, הם מסתכלים אחור לחשבון נפש אישי ומקצועי ומסתבכים שוב בפעלול הגדול ביותר שמכינים ההורים. פעלול אכזרי הכולל את העלמותם בחשש שנחטפו ונרצחו.

היה או לא היה ? האם ההורים אכן אינם בחיים יותר, או אולי מדובר בעוד פעלול מסובך שסופו אחר ? הסרט מגיע כאן לשיאו האירוני כשהוא מכניס אותנו כאן ממש לתוך מבוך היצירה והעשיה ומנסה לפתור את הדילמה יחד איתנו. בניגוד לסרט מתח שיגרתי שבו אנחנו מתבוננים מבחוץ על הלכות הגיבורים כאן אנחנו חלק מהתעלול, הזדהות מקסימאלית. זוכרים את "המשחק" של דייויד פינצ'ר עם מייקל דאגלס, גם שם ברגע מסויים הטשטש הגבול בין האירועים שקרו לגיבור והמידע שזרם לצופים. אמת או בדיה, הוויה או פיקציה מאורגנת ?

המערכת הסגנונית הסוחפת הזאת נושאת עליה כמה עיניינים עקרוניים, אולי אפילו, סליחה פילוסופיים. השאלה היא מהי אמנות ? גם באקסטר, המספר שואל האם המתיחות המתוכננות הללו הן אמנות או סתם מעשי קונדס ילדותיים. האם יש להם מקום במוזיאונים ? ומהי באמת האמנות, שואל כלב האב והיזם, האם היא בעצם העשיה או אולי בשימורה ? הוא כמובן משוכנע שהאמנות היא הרגע שבו היא מתרחשת ונוצרת, לא מה שנותר אחריה.

וכמובן מעל הכל, שאלת חינוך והתניית הילדים ע"י ההורים. על פי מבחן התוצאה כאן, הניכור שבו מתייחסים הילדים לעברם ולעיסוק האובססיבי של ההורים ב"אמנות שלהם", כלב וקמיל לא הצליחו במעשים הפדגוגיים שלהם. נכון שאנני הפכה לשחקנית מפורסמת, אבל היא בהווה בשקיעת הקריירה שלה ובאקסטר שכתב רב מכר אחד כשל בשני והוא מתפרנס מכתיבה עיתונאית מבישה. ההורים כפו על הילדים את ימי ילדותם ועכשיו כולם משלמים את המחיר. אבל, עולה השאלה – איזה ילדות זאת היתה, קשוחה או מלאת שמחת חיים ?

ווילסון-בייטמן מציעים עיסוק נוסף במשפחה שאינה מתפקדת והנסיונות לבירור השורשים למצבה, עוד סרט המצטרף לשורה ארוכה של סרטים המחטטים בנושא. מה שחביב כאן זאת הדרך שמציעה מפגש מעניין, משעשע לרגעים, נוגע ללב באחרים בסרט שיש לו מה לאמר גם מעבר למיצוי הרגע. המופע של כל השחקנים – ניקול קידמן בתפקידה הטוב ביותר מזה זמן רב, בייטמן הסימפאטי עצמו, כריסטופר ווקן הוותיק (רוברט דה נירו צריך להביט וללמוד איך מזדקנים בכבוד) וקטרין האן, הקשר בין הסרט ל"קפטן פנטסטיק" בעצם השתתפותה בשני הסרטים (…) , רק מוסיף אמינות והנאה והופך את הסרט למומלץ, בעיקר למי שיודע להעריך חומר טוב בקולנוע ורוצה לצאת עם חיוך מסויים.

"משפחת פאנג" – 8 פלוס בסולם אורשר.

The Family Fang

Posted in Uncategorized Tagged with: , , ,

פברואר 25th, 2016 by גידי אורשר

המהדורה ה- 13 של פסטיבל הקולנוע הצרפתי תיפתח במוצאי שבת 19 במרץ,  עם תוכנית המוגדרת ע"י מנהליה כשאפתנית ומאתגרת במיוחד. במסגרת הפסטיבל יוצגו כמה מן הסרטים הבולטים שנוצרו השנה בצרפת, דרמות, קומדיות רומנטיות, וגם סרטים תיעודיים. רבים  מסרטי הפסטיבל זכו למועמדויות רבות לפרס הסזאר היוקרתי. כמו כן, סרטים אחרים זכו בפרסים או הוצגו בפסטיבלים בולטים בעולם כמו פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה.

סרט הפתיחה יהיה סרטו האחרון של הבמאי קלוד ללוש "הוא + היא" בכיכובם של ז'אן דוז'רדן, זוכה האוסקר, ואלזה זילברשטיין. הבמאי קלוד ללוש שאף מכהן השנה כנשיא טקס הסזאר והשחקנית אלזה זילברשטיין יגיעו לארץ לפתיחת הפסטיבל, הסרט יוקרן לאחר הפסטיבל בבתי הקולנוע.

הבמאי רושדי זם, יגיע לבכורת סרטו "מסייה שוקולד" שינעל את הפסטיבל. הסרט בכיכובם של עומר סי ("מחוברים לחיים") וג'יימס תיירה (נכדו של צ'רלי צ'פלין) מציג את סיפורו של שוקולד, שהיה הליצן שחור העור הראשון שהצליח בצרפת בסוף המאה ה- 19. אורחת נוספת בפסטיבל היא השחקנית והבמאית עמנואל ברקו. הסרט "בראש מורם" אותו ביימה, היה סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע בקאן. בתחרות הרשמית בקאן הוצג גם הסרט "מלך שלי" של הבמאית מייוון, עליו ברקו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. שני הסרטים יוצגו בפסטיבל בנוכחותה של הבמאית / שחקנית.

בין לבין מציע הפסטיבל הצרפתי מספר סרטים עלילתיים ודוקומנטריים הקשורים לנושאים אקטואליים  שהבולט מביניהם הוא המותחן "תוצרת צרפת" של ניקולא בוקרייף העוסק בהקצנה של הצעירים מהפרברים. מליק זידי מגלם עיתונאי החודר לתא ג'יהאדיסטי בפרברי פריז, ועוקב אחרי חבורה הנשלחת לבצע סידרת פיגועים בלב העיר. הסרט צולם עוד לפני אירועי הטרור הגדולים בנובמבר, והיה אמור לצאת להפצה בצרפת אלא שסדרת הפיגועים מנעה את יציאתו. הסרט יצא בקרוב לאקרנים בישראל.

סרטו של אלי ווייג'מן "האנרכיסטים" מתרחש אמנם בפריז של סוף המאה ה- 19, אך נושאו – מושתל הנשלח לרגל אחרי חבורת אנרכיסטים, מהדהד למה שמתרחש בצרפת היום וגם אצלנו בישראל.

סרטים מפסטיבל קאן

"בראש מורם" סרטה של עמנואל ברקו – סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, בכיכובה של קתרין דנב כשופטת בבית המשפט לנוער. דרמה חברתית המועמדת לשמונה פרסי סזאר."מלך שלי" סרטה של מייוון בכיכובם של עמנואל ברקו, ונסן קאסל ולואי גארל. דרמה העוסקת בהתפוררות סיפור אהבה מלא תשוקה וסערה. גם סרט זה מועמד לשמונה פרסי סזאר. "עמק האהבה" של גיום ניקלו, איזבל הופר וז'ראר דפרדייה חוזרים לשתף פעולה בסרט שהוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן.  הסרט מועמד לשלושה פרסי סזאר.

סרטים נוספים

"גלימת השופט" בכיכובו של פבריס לוקיני, סיפורו של שופט קשוח הפוגש באחד המשפטים בחבר השופטים את האישה שהיתה מושא אהבתו לפני שנים, לוקיני זכה בפרס המשחק, והתסריטאי של הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל ונציה, הסרט מועמד לשני פרסי סזאר."פלורידה" סרטו של פיליפ לה גה החוזר לפסטיבל אחרי "מולייר על אופניים" ו"הנשים בקומה השישית". זהו עיבוד למחזה המצליח "האבא" מאת כוכב הבמה הצרפתי פלוריאן זלר, שכמה ממחזותיו הוצגו ומוצגים בישראל. ז'אן רושפור הוותיק וסנדרין קיברלן משחקים כאב הלוקה בשיטיון ובתו המנסה להתמודד עם מצבו הבריאותי. "בחודש מאי תעשה מה שתרצה" דרמת המלחמה של כריסטיאן קריון. המלחין הנודע אניו מוריקונה מועמד גם לפרס הסזאר על המוזיקה המקורית לסרט."יומנה של חדרנית" עיבודו המיוחד של בנואה ז'קו לספרו של מירבּו, בכיכובם של ליאה סיידו וונסן לינדון. רימייק לסרט המפורסם של בונואל. מועמד לשלושה פרסי סזאר. "נפלאות החושים" קומדיה רומנטית בכיכובה של הכוכבת העולה ורגי'ני אפירה.

לפני שנתיים זכה להצלחה רבה בפסטיבל הסרט הדוקומנטרי "בדרך לבית הספר" של הבמאי פסקל פליסון. השנה יוקרן סרטו "היום הגדול" סיפורם של כמה צעירים ברחבי העולם, כולם מתכוננים ליום הגדול יום הבחינה שתקבע את גורלם. בלובי הסינמטק יוצג הסרט הדוקומנטרי " קולנוע צרפתי – אהבתי הגדולה" בו יוצרים מכל העולם מספרים על אהבתם לקולנוע הצרפתי, ליוצריו ולשחקניו. רונית אלקבץ, האני אבו אסעד, מרטין סקורסזה, ספייק לי, ווים ונדרס, ווס אנדרסון, פולקר שלנדורף, קן לואץ', סטיבן פריירס, אלכסנדר פיין, ג'ון טורטורו, דיאן קרוגר ועוד בשיר אהבה גדול לקולנוע הצרפתי.

הפסטיבל יקיים גם מחווה מיוחדת לבמאי הנודע ז'אק ריווט שהלך לעולמו בסוף חודש ינואר בגיל 87. שניים מן הסרטים שיצר," דוגמנית עירום" ו"לך תדע", יוקרנו במסגרת הפסטיבל.בפסטיבל נציג גם את הסרט הקלאסי "זה הדוד שלי" יצירת המופת של ז'אק טאטי. זו הזדמנות לדור הצעיר וגם למבוגרים שבינינו לגלות מחדש את ההומור הייחודי של הבמאי.

הסרטים מתורגמים לעברית ורובם מתורגמים גם לאנגלית.

מנהלים אמנותיים ומפיקים ראשיים:קרולין בונה – מנכ"לית עדן סינמה. ברטראן לדלזייר – הנספח לנושאי קולנוע, המכון הצרפתי בישראל.

הפסטיבל יפתח ב- 19 במרץ וימשך עד 07 באפריל 2016 ויערך בסינמטקים של תל אביב, חיפה, ירושלים,,חולון, הרצליה ושדרות, בבית התרבות סביון, ובאשדוד.

Posted in Uncategorized Tagged with:

ינואר 2nd, 2016 by גידי אורשר

דוקא הפלגמטיות הנוטפת מכל רגע בסרטן של שרה גברון ואבי מורגן החזירה אותי אחור לשני סרטים עם נושא, רקע וכוונה דומים מהעבר שזכרונם העצים את הרדידות של "סופרז'יסטיות".  האחד – "נורמה ריי"  מ 1979 של מרטין ריט עם סאלי פילד ורון ליברמן בתפקידים הראשיים והשני "ארין ברוקוביץ'" משנת 2000 של סטיבן סודרברג עם ג'וליה רוברטס ואלברט פיני במרכז. שלושה סרטים, פלחי זמן שונים, סביבה חברתית אחרת, אך מאבק משותף לאמנציפציה והכרה אל מול החוק והסדר הציבורי וקרב לחיים ומוות על מעמדה של האשה בסביבה גורסת.

לשני הסרטים האמריקאים היה דרייב אדיר בשרטוט דמותן של המהפכניות הללו, של הגיבורות העממיות שצמחו מלמטה והוכיחו שעם המון צורך ורצון ויכולת הן יכולות להפוך הרים, לשנות מציאות, לשאת דגל. הסרטים הללו, כל אחד בפינה שלו הצליחו להרכיב דמויות רבות מימדים, מתלבטות, צומחות לתוך הצורך שלהן לפעול אל מול מציאות עויינת ומתנכרת, ואולי דוקא בגלל היותן שקועות באפלה, לראות ולהראות את האור.

גם ריט וגם סודרברג בנו את הגיבורות שלהם שלב אחרי שלב – בהתנכלויות אליהן, בהכרה שבצורך לפעול, בפעולה וכמובן – סרט הוליוודי, בהצלחה שציפתה בסופה של הדרך לשחרור הקתרזיס. לכל סרט היתה סצנה מרכזית, בלתי נשכחת שהרגעים שלפניה הובילו אליה במדרגות של התפתחות סיפורית נכונה ומה שבא אחריה הצליח לשחרר את המתח שהתפתח. במקרה של "נורמה ריי" זאת הסצנה של הכרזת השביתה במפעל הטקסטיל ולא היה צופה שלא הזיל דמעה ובמקרה של "ברוקוביץ'", שני רגעים בלתי נשכחים במשרד עורכי הדין, בעימות עם שותפים סקפטיים ולא היה צופה שלא מחא כפיים בסיפוק.

ל"סופרז'יסטיות" אין רגע שכזה, מרכזי, מכונן. רגע מטרה. גברון הבמאית ומורגן התסריטאית מייצרות אמנם דרמה תקופתית והגונת שחזור (כמו בדרמות טלויזיה של ה BBC, המומחיות של הבריטים), אבל ככל שזה נוגע לבניה מדורגת של הסיפור שלהן, ככל שזה נוגע לאיפיון מעמיק ומספק של הדמויות, ככל שזה מציע את הקונפליקטים החולפים על פניהן של הגיבורות, ככל שזה מערב את הצופים ודוחק אותן לתוכה של העלילה, כאן הרדידות והקונוונציה שולטות.

הסרט מתרחש בלונדון של 1912, עדיין לפני המלחמה הגדולה הראשונה ששינתה רבות בכל הנוגע למעמד האשה באנגליה. מוד ווטס (קארי מאליגן) בת מעמד הפועלים שחיה בתנאים דיקנסים כמעט, אם לילד קטן, נשואה ועובדת ככובסת במפעל זיעה מקומי. יום אחד היא נדרשת ע"י מנהל העבודה גס הרוח להביא כביסה ללקוחות בווסט אנד ולראשונה פוגשת הפגנה סוערת של הסופרז'יסטיות הכוללת ניפוץ שמשות של חלונות ראווה ברחוב הראשי. המומה היא חוזרת הביתה, אולם המראה מסרב לעזוב והיא מזנקת למיים הקרים של הפעילות החברתית. מהר מאוד היא מוצאת עצמה מעידה בפלמנט, מול וועדה שמנהל לויד ג'ורג' שר האוצר וכשמסקנות הוועדה דוחות את תביעות הנשים הופך המאבק אלים יותר ופצצות מתפוצצות בתיבות הדואר האדומות של לונדון.

המשטרה, כמובן בעקבותיהן, מעצרים ראשונים נערכים, השכונה והבעל מתנכרים, מפגש עם הכוהנת הגדולה של התנועה אמלין פנקורסט (מריל סטריפ בהופעה של דקה וחצי) מעודד להמשך פעילות וקרבה לשתי לוחמות נוספות (הלנה בונהם קרטר ואן מראי דאף) דוחקת להחרפת הצעדים בדרך להשגת שוויון זכויות ההצבעה לנשים.

תסריטאי(ת) דקת הבחנה ורגישה יותר היתה מצליחה לבנות רגעים משמעותיים יותר ובמאית טובה יותר היתה מצליחה להניח אותם על המסך באופן נכון ומודגש יותר.גברון עצמה כבר הניחה כרטיס ביקור מעניין יותר ב "בריק ליין" שלה.  אבל גם סצנות שיש בהן פוטנציאל רגשי ודרמטי נמרחות כאן על המסך, שטוחות וחסרות עומק. רגעים מכוננים במכבסה עם דמותו של הבוסמן המנצל מינית את עובדות שלו, היחסים המתפתחים בין מוד ובעלה, ההפרדה בינה ובין הבן שלה, המפגש הראשון עם הפרלמנט ואח"כ עם הכהנת הגדולה של התנועה, המעבר למאבק מזויין ואלים, השהות בבית הסוהר ושביתת הרעב – כל אלה אפשרויות לבניה הדרגתית של דרמה שאינה קיימת. הכל שטוח, הכל באותה רמה של אינטנסיביות, הכל סתמי.

נכן שהסרט "נושא רעיונות" של שחרור וחופש, זכויות פרט ואנושיות. נכון שהוא מדבר על נושאים שתמיד יתפסו מקום ברומו של עולם, אם העולם מתפנה בכלל לנושאים הללו במהלך האלים שלו. האמנציפציה הנשית- הגנרית, כמו זכויות החלש והנמחץ, אם הוא מיעוט או רוב הם נושאים שעולם נאור חייב לתת אליהם את הדעת ולפעול ליישומם. "סופרז'יסטיות" מנסה להצטרף למאבק, אבל דומני שעל פי התוצאה הפושרת, יכולתו לעשות משהו מוגבלת.

"סופרז'יסטיות" – 7 בסולם אורשר

 

Posted in Uncategorized Tagged with: , , ,

אוקטובר 4th, 2015 by גידי אורשר

מנהלי פסטיבל הסרטים בחיפה שינעל מחר לא יכולים היו להיות מרוצים יותר בטקס חלוקת הפרסים שנערך אחר הצהריים. הסרט הזוכה מזיע, צוחק, מזיל דמעה, מרגיש ומייצג כולו את עיר הכרמל, היום אפילו יותר מכבי חיפה בכדורגל. וזה הרבה לפטריוטים המקומיים כאן. הסרט "היורד למעלה" של אלעד קיידן זכה בפרס הגדול, פרס קרן תרבות חיפה ששווה היום 100 אלף ש"ח וברוח גבית לקראת יציאתו להקרנות מסחריות, ממש עוד מעט.

זהו סיפור על שתי דמויות חיפאיות, שני גברים בשלבים שונים של משבר אשיות וזוגיות שעושים דרכם על המדרגות המקשרות את מרכז הכרמל עם העיר התחתית. יש כאלה מדרגות בחיפה ומטיבי הלכת יכולים לעלות ולרדת בעקבות הגיבורים, או האנטי גיבורים של הסרט הקטן-חביב הזה כבר מייד אחרי ההקרנה.

בפרס סרט הביכורים על שם ענת פרחי ז"ל ובסך 50 אלף ש"ח, שזה בעצם פרס שני משום שכל הסרטים שהוקרנו השנה בחיפה היו סרטי ביכורים, זכה "למה עזבתני" של הדר מורג. זהו סרט מורכב, מהפנט, ייחודי, שונה מאוד מהסרטים האחרים בנוף הקולנוע שלנו בשנים האחרונות ובולט בהם, העוקב ללא רחם אחרי נער ערבי שמתדרדר במסע כואב אל השאול האנושי . הסרט זכה בפרס לציון הישג אמנותי בקולנוע הישראלי השנה ממבקרי "פדאורה", ארגון הביקורת האירופאית – ים תיכונית.

הסרט "ברש" של מיכל ויניק זיכה את הבמאית בפרס התסריט, את השחקן דביר בנדק בפרס השחקן ואת הצעירה המוכשרת סיוון נועם שמעון בפרס השחקנית הטובה של התחרות הישראלית השנה. הסרט הוא סיפור התבגרות של צעירה בת 17 המגלה את האהבה הראשונה בדמותה של צעירה דומיננטית אותה היא פוגשת בבית הספר. סרט אנרגטי וסוחף המציע תמונה לא מחמיאה במיוחד של הנוער של ימים אלה. בראש חבר השופטים בתחרות עמד מחסן מחמאלבק הבמאי האיראני הגולה שהפסטיבל העניק לו פרס מפעל חיים בפתיחה וערך מחווה מרגשת של סרטיו.

בתחרות הסרט התעודי זכה "רבין: במילותיו שלו", סרטו המרגש של ארז לאופר המביא את נקודת המבט של ראש הממשלה המנוח על סיפור חייו בקולו של רבין ובעזרת תמונות ארכיון. ציון לשבח הוענק לסרט "תרצה אתר – ציפור בחדר" של ארי דוידוביץ' שמביא את סיפור חייה של המשוררת והפזמונאית הישראלית, בתו של אלתרמן האגדי שהתאבדה והיא רק בת 36.

הפסטיבל ערך כמובן גם תחרות לסרטים בין לאומיים, מקבץ של 14 סרטים שחלק גדול מהם עסק בבעית הפליטים באירופה, הזרמים ההולכים לשם מאפריקה וממזרח היבשת. הסרט שזכה כאן בפרס היה קו פרודוקציה קולומביאנית-ארגנטינאית-צרפתית "שם בדוי: מריה" של הבמאי חוזה לואיס רוחאלס העוקב אחרי ילדה בת 13, לוחמת גרילה באל כרחה בקולומביה המנסה לפחות בחיים חדשים לאחר שהיא מבינה שהיא בהריון.  ציון לשבח הוענק ע"י חבר השופטים בראשותו של ערן ריקליס שכלל את גילה אלמגור, אלון גרבוז והצלם אמנון זלייט לסרט היפאני "אן" של נעמי קוואסה סרט שיש בו "סובלנות, פיוט, חמלה ואהבה לדמויותיו" כדברי השופטים.

בפרס "פדאורה" – הביקורת הבין לאומית בקטגוריה זאת זכה "הברית הלגמרי חדשה" של הבמאי הבלגי ז'קו ואן דורמל על "קומדיה סוריאליסטית המבוימת בהומור מתוחכם ושובר מוסכמות החותר תחת דוגמות דתיות ומעניק פרשנות מרעננת למיתוס הנוצרי. הסרט מבוים בשפה קולנועית עשירה בדימויים חזותיים וקוליים ומציע טיפול משועשע שאינו שיגרתי במבט על ההוויה הקיומית. כל מילה שקולה. כתבתי…

חיפה כיכבה גם בפרסי הביקורת הישראלית לסרטים הטובים שהוקרנו השנה בישראל : כל הסרטים שזכו החלו את דרכם בפסטיבל בחיפה בשנה שעברה. הסרט הזר הטוב ביותר לשנת תשע"ה 2014-2015 – "שנת חורף", בימוי: נורי בילגה ג'יילן שהפיצו בארץ "סרטי אורלנדו", הסרט הישראלי הטוב ביותר לשנת תשע"ה 2014-2015 – "את לי לילה", בימוי: אסף קורמן, השחקן הישראלי הטוב ביותר לשנת תשע"ה 2014-2015 – זאב רווח, על משחקו בסרט "מיתה טובה", והשחקנית הישראלית הטובה ביותר לשנת תשע"ה 2014-2015 – דאנה איבגי, על משחקה בסרט "את לי לילה". מה חדש ?

 

 

 

 

Posted in Uncategorized Tagged with:

אוגוסט 6th, 2015 by גידי אורשר

עוד מעט הישורת האחרונה של הקיץ והחופש הגדול ואסופת הסרטים המוצעת השבוע מתאמת עצמה גם לכאן.

"שוד אמריקאי" – סרטו של סריק אנדראסין עם אדריאן ברודי, היידן כריסטנסן, ג'ורדנה ברוסטר ורייצ'ל בילסון.

סיפורו של אסיר משוחרר שקבוצה של פושעים זקוקים לשרותיו ולשרו אחיו, מכשף המכוניות כדי לבצע שוד שירעיד את העיר. התוכנית היא לעשות רעש תקשורתי אלים בכמה פינות כדי להבנק במרכז המטרה יהיה חופשי מאנשי ביטחון. התוכנית, כמובן משתבשת וכלי נשק רבים מדברים בקול רועם.

 

"חופשה בהפרעה" – סרטo של ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדסטין עם אד הלמס, כריסטינה אפלגייט, וסקיילר גיזונדו

רסטי גריזוולד מנסה לשחזר את טיול נעוריו שהסתיים בביקור בפארק שהשאיר זכרונות מרתקים ונוטל את אשתו ובניו למסע לאורכה של אמריקה כדי לשחזר את אותם רגעים, הפעם בבגרותו. ואולי היחסים במשפחה יהיו טובים יותר וקרובים יותר. אולם המסע המתוכנן תופס תפניות לא צפויות. קומדיה קיומית אמריקאית.

"סינדרלה והעיר הגדולה" – סרטו של שון גריטי עם פורשיה דובליי, כריס נורת

קחו את סיפורה של סינדרלה והטמיעו אותו באגדות סקס והעיר הגדולה והרי לכם, בקווים כלליים סיפור הסרט. מעצבת אופנה צעירה נתקלת ברוע ליבן של אמה החורגת ושתי אחריותיה אך מנסה לעשות הכל כדי לעזור לעסקיו המתמוטטים של אביה.

"הנסיך הקטן" – עיבוד מודרני באנימציה לספר של דה סנט אכזיפרי בבימויו של מרק אוסבורן. הדיבוב העברי בהשתתפות שלמה ארצי.

ילדת פלא חסרת פחד וסקרנית אשר חיה יחד עם אמה, אשת אקדמיה מוכשרת. לאחר שהילדה עוברת עם אימה לשכונה חדשה היא מכירה את השכן הזקן, האקסצנטרי והשובב שגר בבית הסמוך. בהמשך, היא מגלה את סיפורו של הנסיך הקטן, סיפורו של טייס שמתרסק במדבר שבו הוא פוגש נער אצילי מכוכב מרוחק, סיפור שמביא את הילדה והטייס יחד להרפתקה יוצאת דופן.

"ארבעה מופלאים" – אנימציה מבית מארוול בבימוי של ג'וש טראנק ובכיכובם של ג'יימי בל, קיית מארה, מייקל ב ג'ורדן וומיילס טלר.

עשר שנים אחרי ההצלחה הגדולה של מארוול חוזרים הגיבורים בלבוש חדש ומודרני יותר. ארבעה מדענים זוכים בכוחות על לאחר שניסוי מדעי סודי שהם מנסים משתבש. בעקבות כך הם מאגדים כוחות ויוצאים להציל את כדור הארץ מרודן אלים אשר מתחיל לתפוס כוח.

 

 

Posted in Uncategorized, נראה ונשמע

יולי 30th, 2015 by גידי אורשר

נסיקה לשחקים, צלילה לעומקם של מיים כבדים, דהירה בחוצות ערים ועל פסגות הרים וטום קרוז. זה העיקר בהמשך החמישי של עלילות הצוות המובחר של "משימה בלתי אפשרית" שהפעם עונה לשם "אומת הנוכלים". החבורה מתפרקת אבל לפני גמר יוצאת לקרב אחרון מול אנשי הסינדיקט, שהם סוכנים שבגדו במדינותיהם ועכשיו פועלים למען בצע כסף אל מול טובת העולם. להלן כל הצעצועים שלא תמצאו בחדר השינה של אובמה.

"7 עד 5"

"7 עד 5"

הנה הצעה לסידור שיכול למצוא חן בעיני האוהבים את האהבה. זוגיות נוספת בשעות שמחוץ לשעות המשפחה. זה מה שקורה לסופר צעיר בניו יורק המתאהב באשתו של דיפלומט התוחמת את שעות אהבתם לשעות העבודה "7 עד 5", כשמו של הסרט החדש. מה שמתחיל כסטוץ חביב הופך לבעיה כשהזמן וההרגלים נכנסים בין בגחמות האנושיות. אנטון ילצין וברניס מרלו בתפקידים הראשיים.

וודי אלן חוזר עם סרט חדש שלו, האופציה השנתית להמשיך ולהתקיים והפעם זה "איש ללא הגיון" ושוב מפגש של מבוגר וצעירה. מרצה דכאוני עם נטיות להעכיר את חייו ואת סביבתו מגיע לאוניברסיטה חדשה  ופוגש שם את מי שתחזיר לו את הדופק למחזור הדם. חואקיןאמה סטון,  פיניקס, אמה סטון ופארקר פוסי בתפקידים הראשיים.

"איש ללא הגיון"

"איש ללא הגיון"

למי שביקש אפריקה ואבא-אמא אמרו שהשנה אין כסף לספארי מזומן "עולם מופלא" סרט טבע בתלת מימד וגידי גוב שיציע לכם מקרוב ובמיזוג אויר הנופים והחיים והחיות בערש העולם, גן העדן הזואולוגי בלי עקיצות היתושים והעייפות המצטברת של המסע האמיתי.

המקרה הנורא של סרן מאיר טוביאנסקי שהוצא להורג בהחלטה חפוזה, בלתי חוקית בטענה כי מסר ידיעות לאוייב בתקופת מלחמת העצמאות הוא הלוז של הסרט "טוביאנסקי" שרקח ריקי שלח על פי תסריט של מיכאל בר זוהר. הסרט מגולל את האירועים שהובילו להחלטה הפלילית בדיעבד של מי שהיו אח"כ מראשי שרות הביטחון והשרותים החשאיים שלנו להוציא להורג קצין ישראלי במשפט שדה מזורז, הדרך בה בוצעה ההחלטה והקלות שבניהול חיי אדם בעיתות מצוקה לאומיים. טוביאנסקי זוכה שנה אחרי מותו ע"י ראש הממשלה, אבל הכתם שבאירועים הללו תלוי מאז על

"טוביאנסקי"

"טוביאנסקי"

מצפונה של המדינה ושליחיה. מיכה סלקטר, עוז זהבי, אורי פפר, מרינה שויף ופולי רשף בתפקידים הראשיים.

עוד סרט המצטרף לשורה של מעשים קולנועיים שיש להם אפיל חינוכי הוא "מורה מחליף" ושוב, סיפור על מורה שמגיע לבית ספר רווי בבני נוער שמה שמעניין אותם זה לא הלימודים והוא מצליח למצוא נתיבות לליבותיהם ועתיד לחייהם. אדריאן ברודי בתפקיד הראשי.

ו"קלאב לייף" סיפורו של צעיר מברוקלין שחייו משתנים כאשר הוא פוגש את מלך חיי הלילה של ניו יורק.

אלה הסרטים החדשים ועם הוותיקים שיהיה לנו שבוע טוב בקולנוע ושקט מחוצה לו.

 

Posted in Uncategorized, ביקורות קולנוע

%d בלוגרים אהבו את זה: